ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


שני היבטים לעבודת ההוראה

הרב אלישע אבינר

בשני מקומות בשולחן ערוך מצויות התייחסויות לתפקידו של המורה/המחנך/המלמד, ולחובותיו ולזכויותיו. פעם אחת ב"חושן משפט" במסגרת הלכות "שכירות פועלים" (במיוחד בסימנים שלג-שלה). ופעם שנייה ב"יורה דעה" במסגרת הלכות מלמדים ותלמוד תורה.
בהלכות שכירות פועלים נידונים היבטים ממוניים רבים הקשורים לעבודתו של המורה: גובה שכרו, היקף שעות עבודתו, תנאי עבודה, פיטורין, הפסקת עבודה עקב מחלה (של התלמיד או של המורה), פרישה, ועוד. המורה הוא שכיר ככל השכירים, שתנאי עבודתם נקבעים על ידי הסכם בינם לבין המעסיק שלהם או על ידי מנהג המדינה. שכיר איננו חייב לעבוד יותר ממה שסוכם בינו לבין מעסיקו, אבל אם הוא מחסיר זוהי "גניבה".
בהלכות מלמדים (יו"ד סי' רמה סעי' יז) מוזכרים סטנדרטים אחרים: "מלמד תינוקות שמניח התינוקות ויוצא או שעושה מלאכה אחרת עימהם או שמתרשל בתלמודו - הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת ה' רמייה, לפיכך אין להושיב מלמד אלא בעל יראה, מהיר לקרוא ולדקדק". ברמ"א הוסיף שזה מחייב את המלמד גם בזמנו החופשי, שלא יישאר ער מאוחר בלילה פן יהיה עייף ביום, שלא יתענה או יאכל יותר מדי "כי אלו הדברים גורמים שלא יוכל ללמד היטב". וכתב הגר"א שהמקור לדברי ה"שולחן ערוך" הוא בסיפור על רב שמואל בר שילת שהיה מלמד תינוקות (ב"ב ח ב): פעם אחת ראה רב את רב שמואל בר שילת בגינתו. רב תמה על כך ושאל אותו: האם פרשת ממקצוע ההוראה, שהרי רגיל היית להתמסר לחינוך תלמידיך ולא להניח אותם לרגע ללא השגחה, וכיצד אתה "מתבטל" בגינתך?! השיב לו רב שמואל בר שילת: "הא תליסר שנין דלא חזיא לי, והשתא נמי דעתאי עילויהו". פירוש: משך שלוש עשרה שנה לא "ראיתי" את גינתי! (בגלל התמסרותי לעניני חינוך), וגם עכשיו - למרות שאני שוהה בה - דעתי נתונה לתלמידים שלי. וכך מסכם ה"מאירי": "מלמד תינוקות ראוי לו לפנות מכל עסקיו, ולעסוק בהם [= בתלמידיו] ובלימודם. אף בשעה שהוא פורש מהם לפי הצורך ההכרחי, ראוי לו להיות לבו ומחשבתו עליהם, וכל העושה כן הרי זכה וזיכה את הרבים".
בולט ההבדל בין שתי ההתייחסויות הלכתיות לתפקיד המלמד. ב"חושן משפט", עבודת החינוך מוגבלת ומוגדרת, כמו כל עבודה אחרת, בהתאם לסיכום מראש בין השכיר למעסיק ועל פי הנורמות המקובלות. לעומת זאת, ב"יורה דעה", אין גבולות לעבודת ההוראה, אין יום ואין לילה, אין מנוחה מהתלמידים, ולכן אין מה לדבר על פיצוי ממוני הולם, ואין תמורה כספית אמיתית להיקף העבודה. יתרה מזו, מוזכר בשולחן ערוך שיש מקצועות בתורה שחייבים ללמד בחינם!!! וכבר נשאל הגר"מ פיינשטיין, האם כאשר הנהלת בית הספר איננה עומדת בהתחייבויותיה הכספיות כלפי המלמדים, מותר להם "לזלזל בעבודתם". אחרי מו"מ הלכתי כותב הגרמ"פ "אבל כל מורה אשר הוא ודאי ירא שמים, צריך לחוש לנפשו שלא יעשה מלאכת ה' רמיה ח"ו וצריך להיזהר שלא להתאחר כלום..." (אגרו"מ יו"ד א קלח). אין גבול!
במה נעוץ ההבדל בין שתי ההתייחסויות? התשובה היא שלמורה יש התחייבות כפולה: אחת כלפי המעסיק שלו - ההורים, הנהלת בית הספר, העמותה או משרד החינוך. והשנייה - כלפי התלמידים, החניכים.
כלפי המעסיק, שמשלם את המשכורת, המחויבויות של המורה אינן שונות מזו של כל שכיר. הן מוגדרות בהסכם העבודה. אבל כלפי תלמידיו, אין המורה שכיר אלא עובד במלאכת ה', והשגת המטרות החינוכיות קובעת את היקף העבודה ואת איכותה, ולא תנאי העבודה או גובה המשכורת. לא הסכם חוזי מנחה את המורה מול תלמידיו אלא האידיאל העליון של חינוך ילדי ישראל לתורה ולחכמה. לכן, אין גבול ואין פיצוי. אין גבול עד כדי כך ש"תלמיד שגלה - מגלים רבו עמו, שנאמר 'וחי' - עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא" (מכות י א). בתרגום חופשי: עליך לדאוג לחייו הרוחניים, "וחיי בעלי החכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה כמיתה חשובים" (רמב"ם, הל' רוצח ז א).
מי שנכנס להוראה מקבל על עצמו עול כבד. כל פיצוי כספי לא יהווה תמורה אמיתית להשקעה שלו. שכרו העיקרי הוא הזכות הנפלאה שנפלה בחלקו להקדיש את חייו לחינוך ילדי ישראל, ועליו אמרו חז"ל: "כל המלמד את בן חברו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" (סנהדרין יט). הוא שותף ללידה הרוחנית של תלמידיו.

לתגובות: [email protected] . לב אבות - קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים, פסיכולוגים ויועצים. טל': 02-9973232. אתר "לב אבות" - evavot.org.ill אתר - מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך, רבנים ופסיכולוגים.


תגיות: מחנך | מורה | הוראה



מאמרים נוספים מעלון פרשת כי תצא התשע"א:
של מי מגרון? - הרב שלמה אבינר
אבדות - הרב נתנאל לוי
לחנך לאחריות - הדסה גהלי
מיהם "השור" ו"החמור"? - הרב ערן טמיר
של מי מגרון? - הרב שלמה אבינר
שני היבטים לעבודת ההוראה - הרב אלישע אבינר
אבדות - הרב נתנאל לוי
לחנך לאחריות - הדסה גהלי
מיהם "השור" ו"החמור"? - הרב ערן טמיר
לווסת את הרגשות - ד"ר מיכאל אבולעפיה

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: