קוֹרְאִים לְךָ הַבַּיְתָה

– דָּוִד הָרוֹעֶה ! דָּוִד הָרוֹעֶה !
– כֵּן” אֲנִי כָּאן .
אֲנִי רוֹאֶה אֶחָד מֵעוֹבְדֵי הַבַּיִת שֶׁלִּי מִתְקָרֵב .
– דָּוִד הָרוֹעֶה” יִשַׁי אָבִיךָ בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לִקְרֹא לְךָ הַבַּיְתָה [1].
מְעַנְיֵן” חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי” אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁשָּׁכְחוּ אוֹתִי לְגַמְרֵי. הֲרֵי זָרְקוּ אוֹתִי מֵהַבַּיִת לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת. אֲנִי רוֹעֵה צֹאן” וַאֲנִי כְּבָר בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה [2].
– לָמָּה נִזְכְּרוּ בִּי פִּתְאוֹם ? מָה קָרָה ?
– שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא בִּקֵּשׁ לִקְרֹא לְךָ.
– שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא ?! הַנָּבִיא הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא ! הַסְבֵּר לִי” מָה קָרָה ?!
– הוּא בָּא לְעִירֵנוּ וְהִקְרִיב קָרְבָּן[3]. כַּמּוּבָן כֻּלָּנוּ נֶחְרַדְנוּ חֶרְדַת קֹדֶשׁ [4]. הוּא קָרָא לִסְעוּדַת הַקָּרְבָּן אֶת אָבִיךָ יִשַׁי” וְאֶת כָּל בָּנָיו.
– דַּוְקָא אוֹתָם ? רַק אוֹתָם ?
– כֵּן. הוּא הִתְבּוֹנֵן עַל כָּל בָּנָיו אֶחָד אֶחָד” כְּאִלּוּ מְחַפֵּשׂ מַשֶּׁהוּ. רָאִינוּ שֶׁד’ מְדַבֵּר אֵלָיו. עַל כָּל אֶחָד אָמַר “בַּזֶּה לֹא בָּחַר ד'” [5].
– בָּחַר ? בָּחַר לְמָה ? לָמָּה לֹא בָּחַר ??
– אֵינִי יוֹדֵעַ. הֵם אוּלַי יוֹדְעִים. עַל כָּל פָּנִים” הַנָּבִיא אָמַר לְיִשַׁי “לֹא בָּחַר ד’ בְּאֵלֶּה” [6] וְאַחֲרַי כֵן שָׁאַל “הַתָּמוּ הַנְּעָרִים ?” אוּלַי יֵשׁ לְךָ עוֹד בֵּן ? וְיִשַׁי עָנָה “עוֹד שְׁאָר [=נִשְׁאַר] הַקָּטָן” וְהִנֵּה רוֹעֶה בַּצֹּאן”.
– אֲנִי כְּבָר בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה” אֲבָל נָכוֹן שֶׁאֲנִי הַקָּטָן בְּבָנָיו.
– אָז אָמַר שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא: “שִׁלְּחָה וְקָחֵנוּ” כִּי לֹא נִסֹּב פֹּה עַד בּוֹאוֹ פֹּה” [7]. אָנוּ לֹא נָסֵב בַּסְּעוּדָה עַד שֶׁהוּא יָבוֹא. וְהִנֵּה נִשְׁלַחְתִּי לִקְרֹא לְךָ.
כַּמָּה מוּזָר . מָה זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת ?
כַּמּוּבָן רַצְתִּי בְּכָל כּוֹחִי. בְּמָה זָכִיתִי” אֲנִי הַקָּטָן הַדַּל” לְהִפָּגֵשׁ עִם נְבִיאֵנוּ הָעֲנָק…
———————————-
1. שמואל א טז יא.
2. סדר עולם רבה יב. ויש גירסא: עשרים ותשע.
3. שמואל שם ה.
4. שם ד.
5. שם ט.
6. שם י.
7. שם יא.