ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: זכור, ויקרא
פרשה נוכחית: צו
פרשה הבאה: שמיני, פרה
 


"בני הם"

הרב דוד לנדאו

אחרי ברכת יעקב אבינו ליוסף, כשלב שני לברכותיו, הוא ממשיך עם נכדיו: "מי אלה?". הם גודלו במצרים ותרבותה ואין יעקב אבינו מכירם. עונה לו יוסף: "בני הם אשר נתן לי אלהים בזה". ואמנם גם על "אלה" חלה ברכת יעקב אבינו, הוא מחזיר אותם לתוך שבטי ישראל ונותן להם נחלה בארץ. "קחם נא אלי ואברכם". אבל סדר מסירת הברכות מסובך. "וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים, והוא הצעיר, ואת שמאלו על ראש מנשה, שכל את ידיו, כי מנשה הבכור". לכאורה, סדר מסירת הברכה אינו כשורה, לכן מעיר יוסף הצדיק: "לא כן אבי", אבל יעקב אבינו בשלו: "ידעתי בני ידעתי". כך הוא הסדר: נכון שמנשה הוא הבכור, "אולם אחיו הקטֹן יגדל ממנו". סדר זה מתגלה מתוך סיבוכים.
יש סוג של צדיקים שאינם סובלים את הסיבוכים שבדרכי הנהגת ד', אבל צריך לזכור שכל עניינו של יעקב אבינו מלא סיבוכים, מראשית עד אחרית, החל מ"ידו אֹחזת בעקב עשו" וכלה ב"שכל את ידיו". ו"מעשה אבות סימן לבנים". אותם הסיבוכים נמשכים אל בני יעקב - ואלינו בכפלי-כפליים. דרכם של אנשי קודש אינה פשוטה; וככל שדבר הוא יותר גדול, יותר הוא מסובך. כך כל המציאות שלנו מסובכת מאז ועד הנה. ועכשיו אנו רואים איך יד ד' מתגלה בהיסטוריה, מנהיגה אותנו דרך כל הניסים הצבאיים והמדיניים, מקימה את המדינה ומסדרת את ענייניה דרך עלילות נוראות. אמנם יש הרבה סיבוכים, אבל אין זה פוגע בשלמות המהלך, כי זוהי עצת ד' העליונה. האורות הולכים ומתגלים מתוך המחשכים.
במשך הדורות הופיע מצב של התחלקות הממלכה בישראל: מלכות יהודה המרוכזת מסביב לירושלים, ומלכות של שאר ישראל שהתרכזה בעיקר באפרים, בשומרון, כאשר שורש מלוכה זו הוא ירבעם בן נבט. הרמב"ם מזכיר שבירושלים רוב המלכים היו טובים "ונכנעים לדברי תורה" , אף על פי שגם בהם היו קלקולים; מה שאינו כן לגבי מלכות אפרים שהיתה ביסודה מקולקלת ופירודית. לכן הנביאים מדגישים במיוחד את חטאי אפרים, והנביא הושע אמר נגדו ביטויים נוראים . באפרים מתבטא עניינו של כלל ישראל, וקלקול שבישראל מתבטא בקלקול שבאפרים.
אבל יחד עם זה אומר ירמיהו: "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים" , על אף כל הקלקולים שבו. "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום" . זאת עובדה אלוהית מוחלטת, ואפילו אם אינם נוהגים מנהג בנים, "בין כך ובין כך קרויים בנים" . על אף כל הביטויים הנוראים נגדו, אפרים נשאר "בני" וגם "בני בכֹרי". "כי כה אמר ד'... ואפרים בכֹרי הוא" . נפגשים כאן בביטוי האלוהי שמופיע עם יציאת מצרים: "בני בכֹרי ישראל". כל הקלקולים הנוראים וזעזועיהם, אינם משנים את העובדה האלוהית הזאת .




מאמרים נוספים מעלון פרשת ויחי תשע"ט:
בן כמה אתה? - הרב שלמה אבינר
תומכיה מאושר - הרב יורם אליהו
סגירת מעגלים - הרב חגי לונדין
איך בוחרים רב לקהילה? - הרב ליאור אנגלמן
בדיחידוש - הרב יואב מלכא
אֲנִי מֶלֶךְ !! - הרב שלמה אבינר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: