ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: בהר
פרשה נוכחית: בחוקותי
פרשה הבאה: במדבר
 


סידרת 'אבולוציה רוחנית' - חלק ז': סיגופים או התעמלות?

נתן קוטלר


"בינו שנות דור ודור" - להבין את עבודת השם המיוחדת של הדור
כל דור חי בסיטואציה שונה מהדור שלפניו. דורנו מתמודד עם אתגרי הפוסטמודרניזם והדיגיטליזציה, מה שלא שיערו אבותינו. בנוסף, "זה לעומת זה עשה האלוקים" כגודל האתגרים, כך גודל הפוטנציאל הרוחני של הדור. ולכן, לכל דור ישנם דגשים שונים בעבודת השם וקריאת כיוון רוחני אחר מאשר הדורות הקודמים. וכך לימדנו בעל חדושי הרי"ם: " 'בינו שנות דור ודור וכו' (דברים ל"ב, ז) - בכל דור ובכל תקופה באה הבנה חדשה בתורה מן השמים שהיא מתאימה לדור, וצדיקי כל דור מבינים בתורה כפי מה שדרוש ללמד את בני הדורות".
ישנם שינויים רוחניים בדורנו בהשוואה לדורות הקודמים המעוררים שאלות כמו: א. מהו היחס לגוף בעבודת ה'? ב. מהו המניע שלנו בעבודת ה'? יראת העונש או יראת הרוממות? ג. מה היחס לשאלות נוקבות באמונה? הפעם נעיין בהיבט הראשון.
אנחה מעומק הלב
האר"י הקדוש אמר פעם לתלמידו ר' חיים ויטאל את הדברים הבאים: "אנחה אחת מעומק הלב בזמן הזה יקר וחביב יותר בעיני ה' מהתעניתים והסגופים מהראשונים מחמת גודל הסתרת פנים" (מובא ב'ישמח ישראל' סוף עקב).
ומה התועלת באנחה מעומק הלב?
חז"ל משבחים את מי ש"מתאנח על כבודו של הקדוש ברוך הוא ועל כבודן של ישראל כל ימיו, מחמד ומתאווה ומצפה לכבוד ירושלים ולכבוד בית המקדש ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס גליות" (אליה רבה ד, מובא במסילת ישרים יט). אם כן, "אנחה אחת מעומק הלב", משמעותה השתתפות רגשית בצער השכינה וישראל בציפייה לגאולה.
חיזוק הגוף והתעמלות
הרב קוק כתב ב'שמונה קבצים' את הדברים הבאים: "ביסום העולם בכלל, וביסומה של כנסת ישראל בפרט, הוא גורם, שבא הזמן של חיזוק הרצון בעולם, ועמו התור של חיזוק הגוף למטרות נעלות, והוא שקול כנגד סדרי תעניות וסיגופים בדורות הראשונים" (קובץ א', תשטו). ומה הן "המטרות הנעלות" שלשמן יש ערך גדול כל כך בחיזוק הגוף?
בפִּסקה הבאה מופיעה התשובה: "ההתעמלות שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ-ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים" (שם תשטז). מהי 'ההתעמלות' שהרב קוק מדבר בשבחה? ד"ר יהושע בארי הוכיח בספרו 'אוהב ישראל בקדושה' שהמושג 'התעמלות' היה שם קוד למחתרות בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל (כרך ג' עמ' 128) וא"כ חיזוק הגוף למען הצלת העם והארץ הוא בהחלט מטרה נעלה. אולם, נראה שכוונתו של הרב קוק היתה רחבה יותר שהרי לשיטתו, בארץ ישראל (בניגוד לגלות) ישנו ערך בחיבור בין הגוף לבין הרוח.
סיכום ומסקנות
האר"י הקדוש לא התכוון לשלול לגמרי תעניות וסיגופים שהרי לעתים ראה בהם צורך לכפרת חטאים מסוימים, כפי שמופיע בכתביו. יחד עם זאת, האר"י לימד את תלמידו רבי חיים ויטאל שבדורות האחרונים ישנו ערך גם להתאנח על כבוד שמים וזה אפילו יקר וחביב בעיני ה' מהתעניות והסיגופים של הראשונים. האר"י מלמדנו שישנה אלטרנטיבה לסיגוף הגוף והיא חיזוק הרוח.
הרב קוק ראה שבדורו ההדרכה הנצרכת היא אחרת ולכן לימד שחיזוק הגוף למטרות נעלות שקול כמו התעניות והסיגופים של הדורות הראשונים.
ובכן, האר"י הדגיש את חיזוק הרוח יותר מסיגוף הגוף והרב קוק הדגיש את חיזוק הגוף יותר מסיגוף הגוף. יש לזכור שהאר"י והרב קוק חיו בתקופות שונות - האר"י חי אמנם בצפת בארץ ישראל, אך עדיין היתה זו תקופת הגלות. ואילו הרב קוק חי בתקופה שבה ראה את ניצני הגאולה וביטול הגלות. ולכן, הרב קוק לימד שבארץ ישראל ישנו ערך רוחני בחיזוק הגוף, ובפרט כאשר זה נעשה למטרות נעלות כמו בניין עם ישראל ותחייתו, בארצו.
ולכן, לסיכומם של דברים - ההדרכה לדורנו אינה סיגוף הגוף, אלא חיזוק הגוף והרוח. בדורנו, אנו נקראים למצוא את הדרך לחבר את הנתק בין הגוף לרוח כדי שישמשו יחד בהרמוניה בעבודת השם של חיים שלמים של עם בארצו.
לתגובות: natanorot@gmail.com

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: