הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ

בתוספתא ברכות (ד טז)” מובא מעשה בארבעה זקנים” אלעזר בן מתיא” חנינא בן חכינאי” שמעון בן עזאי ושמעון התימני” שנשאלו ע”י רבי עקיבא שאלה קשה – מפני מה זכה יהודה למלכות? המדרש מתאר ששלוש תשובות ענו לו” ולכולן מצא ר”ע פירכא” עד שענה את התשובה בעצמו.
תשובתם הראשונה היתה שיהודה זכה למלכות מפני שהודה בעניין תמר. ענה להם ר”ע” “וכי נותנין שכר על העבירה?”” אמנם יהודה בענוותנותו הודה בקישורו למעשה תמר” “וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי” . על אף הבושה הכרוכה במעמד אחז יהודה במידת האמת” ומי שמודה בדבר הרי שמולך על יצרו” ולכן ראוי למלכות . אולם לא מסתבר שמעלת המלכות שבה זכה שבט יהודה לדורות” שורשה באירוע שמהווה תיקון לדבר המצטייר כלא חיובי” כעניין הקדשה היושבת “בְּפֶתַח עֵינַיִם”. מלבד זאת הודאתו מתבקשת” שהרי בכך מנע עצמו משפיכות דמים על חינם.
תשובתם השניה” שזכה יהודה למלכות מפני שהציל את יוסף מן המיתה” שנאמר “וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ… לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים.” בהצעתו זו עם כל מורכבותה” היה כדי להציל את חייו של יוסף” והרי מי שעסוק בהצלת העשוק מידי העושקים” ראוי למלוכה ” שזהו אחד מתפקידי המלך. אמר להם ר”ע” “דיה להצלה שתכפר על המכירה”” הצעת יהודה באה על רקע שיסודו בפגם האחווה ואין סברא שיוענק לכך מעמד מלכות. לכל היותר תכפר הצעתו על הרעיון שראשוני שהיה בהורדה לבור.
תשובתם השלישית” שיהודה זכה למלכות מפני הענווה” שנאמר “וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו” . בעל גאווה מרוכז בעצמו” דואג לנוחיותו ולמעמדו” כיוון שחש עליונות וחשיבות על כולם במידתו זו החומרית. אך יהודה” מוכן להקריב עצמו למען בנימין ואינו רואה עצמו חשוב ממנו. גם שאול לא זכה למלכות אלא מפני הענווה שנאמר: “וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ”” שעשה עבדו שקול לו. וכן היה בורח מן השררה” ו”נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים” . הענווה היא המידה המיוחדת בדרך אל המלכות” שהרי “כל הבורח מן הגדולה” הגדולה רודפת אחריו” . המלך אמור להוות צינור להופעת מלכות ה’ בארץ” ולו דרושה הענווה יותר מכל” שלא יסמוך על דעתו במקום בו אמרה התורה לנהוג בדרך אחרת. במצב המתוקן המלך אמור לחוש עבד של העם” ככתוב” “סבורין אתם שגדולה אני נותן לכם” עבדות אני נותן לכם” . וכפי שהיה חותם הרב קוק זצ”ל על אגרותיו – עבד לעם קדוש על אדמת הקודש.
אמר להם ר”ע” וכי לא ערב יהודה לבנימין בהתחייבות לאביו? שנאמר: “אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים.” מוכנותו לשבת תחת בנימין היא מחמת הערבות ולא מצד הענווה.
אמרו החכמים לר”ע” “למדנו רבינו” מפני מה זכה יהודה למלכות? אמר להם מפני שקידש שמו של הקב”ה! שכשעלו שבטים ועמדו על הים” זה אומר אני יורד וזה אומר אני יורד” קפץ שבטו של יהודה וירד בתחילה וקידש שמו של הקב”ה. ועל אותה השעה הוא אומר “הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ וגו'” וכן הוא אומר “בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז. הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו. הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס וגו'” יהודה קידש שמו של הקב”ה על הים?! – יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו.”
תשובות החכמים נסבו סביב יהודה עצמו” אך רבי עקיבא מייחס את זכיית כתר המלכות לכוח הכלל שבשבט יהודה. שבט יהודה לא עסק בדיבורים” כפי שמתאר המדרש” אלא קפץ ראשון לים אחרי נחשון בן עמינדב נשיאו. “באותה שעה אמר הקב”ה” מי שהמליכני תחילה על הים” הוא יהיה מלך על ישראל.” המלכת ה’ מתבטאת בחיים החושפים את האמונה. בתוך מצב מורכב ובשעה שהעתיד מעורפל” שבט יהודה צועד קדימה ונותן אמון מלא בהשגחת ה’. “וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה” אִם בַּיָּם לָמָּה בַּיַּבָּשָׁה” וְאִם בַּיַּבָּשָׁה לָמָּה בְּתוֹךְ הַיָּם” אֶלָּא מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹא נִקְרַע לָהֶם הַיָּם עַד שֶׁבָּאוּ לְתוֹכוֹ עַד חוֹטְמָן” וְאַחַר כָּךְ נַעֲשָׂה לָהֶם יַבָּשָׁה.” יש כאן כריזמה מנהיגותית המושכת את כל העם אחריו לים” וקידוש ה’ גדול מאוד. גם על דוד נאמר “וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת”. מי שמקדש ומגדיל שמו ית’ ברבים” לו ראוי מה’ יתברך” שם חשיבות וכתר מלוכה.