תהליך של גילוי עצמי בנישואין

שני התקשרה ואמרה שמאז הפגישה האחרונה” היא נמצאת במצב של ספק. היא לא מאמינה שאחרי שנים של סבל בנישואין” תגיע זוגיות טובה. כדי לבדוק אם בכלל זה ריאלי לקוות לטוב” היא הציעה שגיל יגיע אלי ורק אחר כך היא תחליט אם יש טעם להמשיך בזוגיות הזאת. גיל אכן הגיע.
הוא נראה שקט ועדין ונכנס בצעדים מהוססים. לשאלתי על רצונו ענה” שהוא מצד אחד לא רוצה לפרק את הנישואין ומצד שני הוא סובל מה”דיקטטורה” שלה” כלשונו. ביקשתי שיפרט. “היא חושבת שהכל צריך להתנהל כפי שהיא רוצה. הצדק” המוסר והחינוך אצלה. אם אני אוהב אותה” אני צריך לעשות כל מה שהיא רוצה. היא קובעת מה בתחום אחריותה ושלא אתערב ומה בתחום אחריותי והיא כן מתערבת. על כל משפט שלי יש לה עשרה משפטים לפחות. אני מרגיש חנוק. אין לי מקום של ערך אצלה. כשאני עושה משהו בלי לשאול” זה מרגיז אותה. על כל דבר שאני אומר שלא כפי דעתה” היא מכריזה שאני פוגע בה. מה” אסור לי להביע דעה?
“אתה מבקש ממני אישור אם מותר לך להביע דעה”? “כמעט”” ענה. “ייתכן שאתה מבקש גם ממנה אישור להבעת דעותיך?” “אני אומר לה שאני גם רוצה להביע את דעתי והיא משתיקה אותי”.
“מה אתה חושב שהיא מרגישה כשאתה מבקש ממנה להסכים לשמוע אותך?” “אני לא צריך לחשוב. אני יודע. היא אומרת לי שאני לא גבר כמו שצריך…אבל אני שואל אותך. איך אני יכול אם היא מתנהגת כמו גבר?”
גיל נראה חסר אונים. כנראה הוא חושש להרגיז אותה ולא מצליח. הוא נשמע אדם מגיב ולא יוזם. נזכרתי במשפט שאמרה שני שהוא עול כבד בשבילה. היא מרגישה שיש לה עוד ילד בבית. טוב שאני פוגשת גם את גיל” להשלמת התמונה הזוגית” חשבתי לעצמי.
פניתי אל גיל:”גיל” ספר לי על מערכת היחסים בין הוריך”. גיל הרהר רגעים מספר ואמר: “אם את מתכוונת לומר שאני הבאתי את ההתנהגות שלי מההורים” זה ממש לא נכון. ביני לבין שני יש המון מריבות ואצל הורי הבית היה שקט מאוד. אמא שלי טיפחה וניהלה את הבית ואבא שלי היה מאד טוב אליה. מה שביקשה הוא עשה…”. “ואם הוא לא היה עושה” מה היה קורה? איך אמא הייתה מגיבה?”” שאלתי. “אין מצב”. גיל צחק. “אבי אפילו לא העז לנסות. מילה של אמא” זאת מילה! גם אני חששתי להרגיז את אמא והיו דברים שרציתי לעשות ולא העזתי. (שתיקה)… האמת” שהשקט בבית היה מעיק. פחדתי להביא חברים. היא הייתה מסוגלת להעיר להם ולא רציתי שאחר כך הם יספרו בבית ספר ויביישו אותי. (שתיקה ארוכה). אני עכשיו נזכר שפעם אחת כשהייתי בתיכון הגיע חבר מהכיתה” בלי להודיע לי. אז ישבתי איתו בחוץ. הוא בכל זאת שמע שיחה בין ההורים שלי ואמר שאבא שלי נשמע “חנון” וצחק. התביישתי. מאז החלטתי שכשאתחתן” אני לא אהיה כמו אבא שלי ולא אשתוק כשאשתי תחליט בשבילי…”
בתהליך הבירור” גיל גילה לתדהמתו שלמרות רצונו להיות שונה מאביו” הוא דומה לו בדפוס התנהלותו הפנימית” גם אם הוא מנסה להפגין מידי פעם התנגדות חיצונית לרצונות אשתו. גיל גילה ש”בחר” באשה הדומה לאמו. הוא גם הבין שההתנגדויות שלו” מחלישות אותו יותר כלפי עצמו וכלפי אשתו. הגילוי הכאיב לו מאד. הוא הרים ידיים בייאוש ובכניעה: “אני מתבייש ונבוך. אני לא באמת גבר כמו שצריך… שני צודקת… כנראה שבאמת אין לנו אפשרות לחיות ביחד… עצוב לי.”
“אין ייאוש בעולם כלל”” אמרתי. “למרות הכאב שבגילוי” המודעות העצמית היא הפתח לשינוי אישי ונגיע בעז”ה ליצירת זוגיות חדשה. כמו שהיציאה ממצרים היתה מתוך לחץ ופחד ובסופה” יצאה מפיהם שירה חדשה” גם אתם תזכו לכך בעז”ה.