ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: בהר
פרשה נוכחית: בחוקותי
פרשה הבאה: במדבר
 


הנשיות בנישואין (א)

אסתר אברהמי

שני הגיעה כשפניה נפולות. "אני מתקשה בהתנסות בגישה החדשה. זה נראה לי כאילו אני מתרפסת ואפילו מושפלת. הבנתי את הרעיון שצריך לכבד ולהקשיב לגיל ושהוא יקשיב לי, אבל קשה לי."
"מה גורם לך להרגיש מתרפסת ומושפלת?" שאלתי.
"כאילו אני צריכה לבקש רשות, אם אני רוצה משהו ממנו. אתן לך דוגמא. אחותי הציעה שניסע ביחד לבקר את הדוד שלנו. אז ביקשתי ממנו לשמור על הילדים. גיל אמר שהייתי צריכה קודם לשאול את דעתו ושהוא לא יכול לשמור על הילדים, כי הוא חוזר מאוחר מהעבודה. בשלב הזה כבר לא יכולתי וכעסתי. למה הוא לא מוכן לצאת מהעבודה מוקדם יותר בשבילי? מה אני אגיד לאחותי, שבעלי לא מרשה לי? גם זו השפלה בעיני".
"נכון שאת לא צריכה לבקש רשות. זה מתאים לילדה שצריכה לבקש רשות מאבא שלה. בין בני זוג ישנה שותפות הדעת ומתוכה גם שותפות במעשה. כשאת מיידעת את גיל על רצונך ושואלת לדעתו, אין זו בקשת רשות, אלא גילוי הרצון שלך. כשגיל יראה שאת מכבדת את נוכחותו בחייך ומעוניינת לשמוע את דעתו, יתעורר בו הרצון למלא את רצונך. אז תשקלו ביחד אם אפשר וכיצד. ייתכן שהוא יעלה רעיון שלא חשבת עליו שייטיב אתך יותר. באופן כזה, לא רק שאינך מושפלת, אלא שניכם מכבדים ומכובדים, מעצם התחשבותכם ההדדית זב"ז".
"זה נשמע מאד יפה, אבל יש לנו כבר הרגלים ואני רוצה לתקתק עניינים ולא להתחיל ליצור דיון על כל מיני נושאים פעוטים. זה נראה לי אפילו ילדותי . אנחנו כבר בוגרים. שיסמוך עלי בעניינים שלי ואני אסמוך עליו בעניינים שלו. זה גם נקרא לכבד זא"ז, נכון?"
"זה נכון מאד, בתנאי שאתם מסכמים ביחד ומסכימים, באיזה נושאים אתם סומכים אחד על השני ואין צורך להתייעץ בהם. בנושאים אחרים המשותפים לשניכם, יש צורך לגלות את רצונכם זל"ז מתוך הקשבה וכבוד. ע"י כך תזכו לחיבור הדעת ולהסכמות במעשים".
"תיאורטית אני מבינה. אבל איך עושים את זה?"
לכל אחד מכם, כגבר וכאשה, יש סגנון דיבור המבטא את הלך נפשכם הייחודי. כשאשה מדברת בסגנון הנשי וגבר בסגנון הגברי, שניהם מסופקים.
"את רוצה לומר לי שאנחנו לא מסתדרים כי אני לא נשית? זה קצת מעליב. מה, אני לא אשה?!"
"חלילה. אני מתכוונת לומר שיש אווירה של טשטוש ההבדלים בין המינים, כחלק מהמגמה הרווחת בתרבות הכללית, המשפיעה על כולנו. הגבר נדרש להתנהג יותר כאשה והאשה נדרשת להיות גברית יותר. כך יוצא, שלשני המינים לא טוב עם עצמם, כי אינם מבטאים את אישיותם המגדרית". אשה מפרשת את האסרטיביות (החיובית), כשליטה שיוצרת מאבקי כוחות. נלחמת עם בעלה על מקומה ודורשת שיהיה עדין, רגיש ומכיל וכד'. וכשהגבר מתחשב, רגיש ושואל מה היא רוצה שיעשה, האישה לא מעריכה אותו כגבר ומתלוננת שאין לו יוזמות, מבלי ששמה לב שלקחה אותן ממנו. אנו עדים למערכות יחסים שליליות בנישואין שהולכות וגדלות, גם עקב בלבול בתפקוד המינים".
"אני מודה שאני מתווכחת ומנסה לשלוט ועצוב לי לחשוב שאולי אני באמת לא מספיק נשית. עכשיו אני נזכרת... לפני החתונה הוא אמר לי שהוא נהנה מההחלטיות שלי ואני נהניתי מהרגישות שלו וזה מה שגרם לנו בין השאר לרצות להתחתן. מאז הוא טוען שאני מחליטה לו ואני לעומת זאת, זקוקה לגבר החלטי. אולי התחלפנו בתפקוד הגברי והנשי ושנינו לא מרוצים וכועסים... מאכזב נורא...".
לאחר שתיקה והתכנסות עצמית אמרה: "די! עייפתי . לא מתאים לי להמשיך במלחמות בינינו. רוצה להיות אני עצמי. אבל אני לא מוכנה שישלוט בי. והוא ימשול בך- זו קללה מבחינתי..."
"המשאלה שלך, עשויה להוביל אותך אל המקום הנכון לך בזוגיות. בפגישה הבאה ננסה בעז"ה לבטא את משאלתך בפועל.



מאמרים נוספים מעלון פרשת תצוה תשע"ט:
שו"ת בחירות - הרב שלמה אבינר
מלבושי כבוד - הרב יורם אליהו
בִּגְדֵי קֹדֶשׁ - הרב זיו רוה
גדולה הסרת טבעת - הרב חגי לונדין
"לב טהור ברא לנו אלוקים" - הרב אלישע וישליצקי
משכן ומקדש - הרב דוד לנדאו
בדיחידוש - הרב יואב מלכא
בְּשֵׁם ד' צְבָאוֹת - הרב שלמה אבינר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: