ישראלים שומעים כרוז משטרתי: “האזרחים מתבקשים לא להתקרב לאזור!!”” ומיד רצים לשם בהמוניהם
אמירת ה”לאו” בכריזת האזהרה המשטרתית לבל יקרב איש למקום האירוע מעוררים בישראל תשוקה עזה לידע מה הוא הדבר שמבקשים להצניע מעיניהם. כי בפנימיות ישראל קיים צימאון עצום לידיעת הנסתר והמכוּסה מן העין כעניין דברי שמואל בגמרא “נהירין לי שבילי דרקיעא כשבילי דנהרדעא” כי בסתר נשמתנו אנו שייכים לשבח שנתעטר בו אברהם אבינו עליו השלום מפי ה’: “המכסה אני מאברהם אשר אני עושה” ובאמת “סוד ה’ ליראיו” ועתידים ישראל להתייצב לפני ולפנים מן המלאכים לידע “מה פעל אל”” להיזון מסתר הסתרים של סודות ה’ היותר נשגבים. וכבר אמרו חסידים שניסיון קשה היה לישראל לקבל בתמימות את מצוות ה”הגבלה” למרגלות הר סיני” כי הם מצדם היו משתוקקים לבוא עד חקר והשגת השפע היותר גדול הנשפע על ההר” ולבוא בתוך הערפל לפני ולפנים כמשה רבינו ע”ה. אם כן עצם ההגבלה שלא ליקרב אל ההר ואף לא ליגע בקצהו הלוא היא מחדדת בעיניהם את גודל תעלומת הנסתר הנבצר מהם” וממילא זהו נסיון קשה עד מאד להניח תעלומה זו ולהיבדל ממנה.
וכן בענייננו גם ישנה בחינה זו שמעצם כריזת הגבלת האזרחים שלא להתקרב לאזור האירוע תיכף מתעוררת בעומק סגולתנו סקרנות ותשוקה נעלמת להסיר הלוט מעל התעלומה ולבוא בסודם של דברים” ונשמתנו מושכת אותנו בלא יודעין להתקרב אל האירוע לגעת בקצהו ולהתוודע ממנו כמה שרק אפשר ולשבוע מפרטיו לבל יסתר מאיתנו דבר כראוי לבני מלך שרשאים הם לחפש בגנזי אביהם כאוות נפשם באין מפריע. לכן דעת רבא בתלמוד (ע”ז ע” א) ש”רוּבּא דֵגנבּי ישראל הם”. ובמהר”ל פירש קביעה תמוהה זו שזה מצד שייכותם של ישראל לבחינת הַסֵתֶר והסוד וגנב הלא במסתרים הוא בא ובקי להעלים עצמו אלא שמצד חסרון השפעת התורה בנפשות ישראל תוכל תכונה זו להתגלות בצורתה השלילית אבל זו הופעה מקרית בהחלט וסופה להתגלות ביחס לענייני קדושה כנ”ל. וראינו אצל אסתר המלכה שהשכילה להשתמש בתכונת הסתר הישראלי לחולל באמצעותה את גאולתם של ישראל שנתגלגלה בזה שלא היתה מגדת עמה ומולדתה עד העת הראויה והדברים עתיקים וארוכים… מה שאין כן נפש הגויים שהיא קשורה כל כך במציאות החיצונית” על כן חפץ חשיפת התעלומה הוא ירוד אצלם מאד ודי להם במה שמונח ומוגש להם מעל שולחנו של הטבע הגשמי הנפשי ואפילו הרוחני אבל למעלה מאלה אינם מבקשים עוד.
