א. נקיות הגוף.
בין כלי המשכן מוזכר הכיור” ומטרתו מבוארת בפרשתנו “ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם. בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו”. פלא הדבר שהציווי על עשיית הכיור מוזכר בפרשת כי-תשא ולא בפרשת תרומה יחד עם כל הכלים. מבאר הנציב “משום שכל הכלים נעשו לקדושת עבודה” וכלי זה אף על גב שגם הוא מקדש את המים שבו מכל מקום בא גם שלא לקדושת עבודה ורק להכשיר את האדם לידי עבודה או להיכנס להיכל אפילו בלי עבודה” (העמק דבר שם). כלומר” רחיצה זו אינה ממלאכות הקודש אלא הכשר שמביא את האדם לידי כך. הוסיף וביאר הרמב”ן “הרחיצה הזו דרך כבוד של מעלה” כי כל הקרב לשולחן המלכים לשרת וליגע בפת בג המלך וביין משתיו רוחץ ידיו בעבור היות הידיים עסקניות” והוסיף כאן לרחוץ הרגליים בעבור היות הכהנים משרתים יחפים” ויש בני אדם שיש ברגליהם זוהמה וכיעור”.
למדנו מכאן שדרך כבוד של מעלה שאדם לא ייכנס בידיו ורגליו המלוכלכות אל הקודש ועליו לדאוג לניקיונם.
אך לא רק בבואו אל הקודש חייב האדם בדבר זה” אלא כותב הרמב”ם “שהיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא” שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה” לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים” (הלכות דעות פרק ד). בהמשך הפרק מלמד הרמב”ם כיצד שומרים על גוף בריא במאכל במשתה ובכל אורחות חייו של האדם” ומקדיש כמה הלכות לדיני רחיצה (עיי”ש הלכות טז ויז). כך מלמדת הגמרא בשבת (נ’ ב): רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו משום שנאמר ‘כל פועל ה’ למענהו’ ומסביר רש”י “בשביל קונהו” א. “כי בצלם אלקים עשה את האדם” ו ב. “דהרואה בריות נאות אומר ברוך שככה לו בעולמו”.
על הפסוק בויקרא “וכי ימוך אחיך”” אומר המדרש רבה (ויקרא לד ג) הדא הוא דכתיב ‘גומל נפשו איש חסד’ זה הלל הזקן” שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך עמהם ושאלו אותו: רבי לאן אתה הולך? אמר להם: לעשות מצוה. אמרו לו: וכי מה מצוה זו? אמר להם: לרחוץ בבית המרחץ . אמרו לו: וכי זו מצוה? אמר להם: הן. ומה אם איקונין של מלכים שמעמידים אותו בבתי טיאטראות … מי שמתמנה עליהם הוא ממרקן ושוטפן”.. כלומר פסל של מלך שמעמידים אותו במוזיאון יש מי שממונה לרחוץ ולשטוף אותו יום יום והוא מקבל שכר על כך. “אני שנבראתי בצלם ובדמות דכתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם – על אחת כמה וכמה”.
אם כן” יש ערך גדול וחשוב לנקיות הגוף. לעתים ריח לא נעים מלווה את האדם ומקורו בהזנחה או בחוסר מודעות. צריך להעלות את המודעות לנקיות הזו שצריכה ללוות את האדם בעת שהותו עם חבריו או עם אשתו” בשמירת הגיינה פשוטה” זו שממנה בא האדם לכל המעלות הטובות.
ב. נקיות הנפש.
משמעות נוספת לנקיות היא נקיות רוחנית במידות ויראת ה’. כך נאמר במסילת ישרים פרק י’ בביאור מדת הנקיות” “מדת הנקיות היא” היות האדם נקי לגמרי מכל מדה רעה ומכל חטא” לא רק מהדברים המפורסמים והידועים שהם חטא “אלא גם ממה שהלב נפתה להורות בו היתר” שכאשר אדם חוקר בדבר מדוע הוא הגיע לחטא הזה הוא מוצא שהוא עוד נגוע במקצת מן התאווה ולא טוהר ממנה לגמרי” למידה זו אומר המסילת ישרים האדם מגיע אחרי שהתרגל להיזהר כראוי מהחטאים המפורסמים
ויתרגל בעבודת ה’ ותתגבר בו האהבה אל בוראו” ההרגל הזה ירחיק אותו מענייני החומר ודעתו תדבק בשלמות הראויה עד שיגיע “לניקיון השלם. שיכבה אש התאווה הגופנית מלבו… ואז תישאר ראייתו זכה וברה. וכן כתב הפלא יועץ (נקיות) “עקר הנקיות להיות נקי מעוון שהם המטנפים ומלכלכים את הנפש וגורם פגם ולכלוך בהיכל המלך” מלכו של עולם “” ולכן אם חטא האדם הוא צריך למהר ולשוב בתשובה” לחוס על כבוד קונו ולנקות את היכלו. הפלא יועץ ממשיך ומלמד את מה שפתחנו בו” שצריך גם להיזהר הרבה בניקיון גופו וגם בניקיון מלבושיו. ובאמת שני ניקיונות אלו תלויים זה בזה והזנחה בניקיון גופו עלולה להביא להזנחה גם בניקיון נפשו ומידותיו” וכך כתב הרב מרדכי אליהו זצ”ל בסידורו ‘קול אליהו’ עמ’ לב. (מדברי רבנו תם בספר הישר)” “טהרה מביאה לידי קדושה” בין טהרת הגוף ובין טהרת הנפש” והוא מליץ טובה על הנוהגים לטבול במקווה ש”טבילה זו גם נקיות יש בה” ונקיות הגוף תחדש את נקיות הלב”.
