שכינה במקדש

קודש הקדשים מוקף על ידי שאר בית המקדש שהוא פחות ממנו באיכות וגדול ממנו בכמות” כיחס האיברים ללב. כמו שהנשמה “רואה ואינה נראית” והיא מעל הגוף” כך אמרו חז”ל: “מקום ארון אינו מן המדה” . “והבדילה הפרֹכת לכם בין הקֹדש ובין קדש הקדשים” ” בין היסודי” האיכותי והשמימי” לבין ההתפשטות והכמות. גם שאר בית המקדש הוא קודש” אבל יש הרבה מדרגות בקודש: עזרת כהנים” עזרת ישראל” עזרת נשים וכו’. יש גם לשכות שחציין קודש וחציין חול” בהן יושב בית הדין הגדול של כלל ישראל. ואף שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד” הרי חלק זה של בית הדין פונה אל החול. יש מדרגות בבית המקדש” כמו בארץ ישראל ובירושלים” וכמו בכל דבר. מן המקור האיכותי” יש המשך לכל העולם כולו” לחברתיות ולאור” אור הדעת. ב”תורת ד’ תמימה” אין הפרדה בין “שמות” ל”ויקרא” כלומר בין בניין הבית לבין מה שנעשה בתוך הבית.
“ושכנתי בתוכם” מתגלה דרך “ועשו לי מקדש” . צמאוננו שייבנה בית המקדש במהרה בימינו ויתחדש. “ושכנתי בתוכם”” מחייב שעם ישראל יתייצב בארצו בכל שלמותו ובבריאותו; כי “ושכנתי בתוכם” דורש ממשות” ממשיות של בית. אוהל מועד הוא הכנה לבית עולמים. כך סדר המציאות: מן הארעיות מגיעים לקביעות” דרך המדבר” ממצרים לירושלים. “ודור רביעי ישובו הנה” ” בתור עם מרכזי” בתור “עם תלמיד חכם של האומות”” עם שיש לו אחיזה בקרקע. וכשהשכינה נאחזת בבית הזה” זו מציאות ממשית. “ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ד’ מָלא את המשכן” . בכוזרי מתבאר שהמובן של “כבוד ד'” הוא השראת שכינה. כביכול” בורא עולם מתגלה מ”שמי מרומא עלאה בית שכינתיה”” משמי שמי קדם” אל יסוד ארצי” מציאותי” פיסיקלי.
אחרי יציאת מצרים ומתן תורה מגיעים לחלק האחרון של השלישיה המקודשת שלנו: “ושכנתי בתוכם”. “ויכס הענן את אהל מועד”. התגלות השכינה הזאת מתגלה בממשיות עד כדי כך שה”בשר ודם” של משה רבינו אינו יכול לבוא לתוכה. “ולא יכֹל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן” . פעם שניה חוזר תיאור עובדה מציאותית זו: “וכבוד ד’ מָלא את המשכן”. אי אפשר למשה רבינו לחדור בתוך התגלות השכינה בענן. ועניין זה נמשך עד שלמה המלך האומר: “ד’ אמר לשכֹּן בערפל” .