ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים

פרשה נוכחית: אחרי מות
פרשה הבאה: קדושים
 


הכרת הטובה

הרב יורם אליהו

הרב יורם אליהו
בין הקורבנות שנצטווינו בהם נמצא קורבן התודה כנאמר בפרשה "אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן.." (ו, יב). רש"י במקום מסביר שמדובר בהודאה על נס שנעשה לאדם, ומזכיר את דברי הגמרא (ברכות נד), ש"ארבעה צריכים להודות ואלו הן, יורדי הים, הולכי מדברות, מי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא". חובת הלבבות מסביר ב'שער הבחינה' מדוע קשה לאדם להודות על החסדים הנעשים אתו: א. הרדיפה אחרי הבלי העולם הזה, אין בני האדם מסתפקים במה שיש להם, ותמיד הם להוטים להשיג יותר. ב. ההרגל בטובות, מיד כשהאדם נולד, טובות ה' מקיפות אותו והוא גדל בהם עד שהוא חושב אותם לדבר טבעי ומובן מאליו, ואינו שם לב שעליו להודות לה' עליהם. ג. כשבאים עליו פגעים ומקרים קשים והוא חושב שהם באו אליו שלא בצדק ושלא לטובתו, זה גורם לו להתרעם על ה' ולהיות כפוי-טובה אליו (ע"פ פירוש 'לב טוב' על חובת הלבבות). לכן אפשר להבין את ציווי התורה שכאשר קורה לך נס או שיצאת מסכנה כלשהי אתה צריך להביא קורבן ולהודות לה'. עצם הפעולה הזו מזכירה לאדם שאין מקרה, יש מנהיג לבירה שמכוון את הדברים, ועל הכול צריך להודות לה'. על-פי זה מסביר הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" מדוע ציוותה התורה להביא בקורבן תודה 40 חלות, עשר מכל ארבעת סוגי החלות שיש, "והעניין שתכלית תודה על הנס הוא כדי לספר חסדי ה' שגמל עליו, ומטעם זה ריבה הכתוב בלחם ומיעט בזמן אכילת תודה מכל השלמים (צריך לאכול הכול בו ביום ואסור להשאיר לבוקר). היינו, כדי שיהיה מרבה רעים לסעודה אחת ביום ההקרבה ויהי סיפור הנס לפני רוב אנשים" (ו, יג).
מיוחדת היא התודה שחלק מהחלות בה נאפות חמץ, מה שאין כן שאר המנחות (חוץ ממנחת שתי הלחם). מסביר מרן הרב קוק זצ"ל: התודה באה להודות על הטוב שהגיע לאדם מגלגולי סיבות רעות, שאחרי הפחד והסכנה שהאדם היה בה, באה השמחה וההודיה לה'. אז על אף שנוח לאדם שלא נברא משנברא מצד ההרפתקאות שרבו עליו, אומר הרב, "סוף סוף השלמות מובטחת והכל מתוקן לסעודה". כלומר, יש ביטחון בטובה שה' הבטיח ליראיו, ולעם ישראל. ולכן מובן מה שחז"ל אומרים שכל הקורבנות עתידים להתבטל חוץ מקורבן תודה כי, "לעתיד יראה יד ה' שהכל לטובה, וכי כל הרעות הכינו את הטוב האמתי, לכן לא תהיה התודה בטֵלה". ולכן, אומר הרב, יש בה גם חמץ כי החמץ מראה על הרע והקלקול ומברר שגם כל זה הוא מכשיר להופעת הטוב.
בכל בוקר כשהאדם מתעורר משנתו הוא פותח בהודיה לה', "מודה אני לפניך מלך חי וקיים..". בזה הוא מבטא את "הכרת התודה לאלוקי עולם, אדון כל המעשים, המחייה בטובו... והנשמה מתנהרת... ומתמלאת אורה ושמחה" (עולת ראיה עמ' א). ילמד האדם להתבונן בכל הטוב אשר משפיע עליו מלך מלכי המלכים, ומזה יבוא להודות בכל יום על חסדיו עמו תמיד.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: