ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים

פרשה נוכחית: אחרי מות
פרשה הבאה: קדושים
 


תובנות מחלקי הכוס הריקה בנישואין

אסתר אברהמי


(על בסיס המאמר הקודם, על שני צידי המטבע בנישואין)
במהלך הפגישות, גילה ואילן נחשפו לחלקים בזוגיות שלהם, המצריכים השלמה. הניסיון שלהם להסתכל רק על חלקי הכוס המלאה - נכשלו. לא כי זה לא היה נכון, אלא כי זה לא התאים להם ולגיל הנישואין שלהם. בפגישות הצפנו את החוסרים והקשיים. לאחר מספר פגישות ותמורות שחלו בדפוסי הקשר ביניהם, הם החלו ליהנות מפרי עבודתם. הם בחרו לכתוב את התובנות שעלו במהלך הטיפול, כדי להתבונן בהן יחד ולהעצים את התקדמותם הזוגית. ביקשתי את הסכמתם לפרסם חלק מהתובנות האישיות שלהם.
הייחודיות והביחד:
" גם אם הדרך שבחרנו משתלבת יותר עם משפחה של צד אחד, עדיין יש ייחודיות לזוגיות שלנו שאינה העתק של אף דגם משפחתי.
" אפשר וחובה לכוון למטרה משותפת. עם זאת, כל אחד מאיתנו יביא את תכונות נפשו לידי ביטוי בדרך המשותפת.
" זוגיות בריאה היא, כשיש מקום של נוכחות וכבוד לשנינו במידה שווה.
גורמי הדיכוי:
" כשרק צד אחד בא לידי ביטוי בקשר הנישואין, נוצר דלדול של כוחות החיים, מכיוון שאינם באים לידי ביטוי.
" כמו כן, כשאין הערכה ומקום של כבוד לביטוי האישיות וישנו ניסיון לחקות דפוסים אחרים (גם אם הם נערצים), יש צמצום והסתגרות של האישיות. עקב החיקוי וחוסר ביטוי עצמי, עלול להתפתח דיכאון, שזהו מצב של דיכוי האון, שהוא הכוח הפנימי שמחיה אותה.
" הנשמה האלוקית שמבקשת את גילויה הייחודי בעולם, אינה מוכנה להשלים עם המצב של חוסר ביטוי בעולם שהרי לכך נוצרה. חוסר ביטויה, הוא החנקת כוח החיים הנשמתי.
קונפליקטים ומריבות:
" מי שלא מרשה לעצמו לומר את תחושותיו כלפי האחר כדי להיראות נחמד, הוא מפנה את אנרגיית הכעס פנימה. הכעס הפנימי מתעורר כניסיון לשחרר את כוחות החיים העצורים והחנוקים.
" כש"מיכל הרגשות השליליים" מתמלא ועולה על גדותיו, הוא מתפרץ החוצה ללא היגיון, אז מתרחשות האשמות הדדיות. הכעס המושלך החוצה, הוא כעס של אדם על עצמו, שאינו יודע להתמודד מול האחר.
החזרה אל ערך עצמי:
" "אישור חיצוני", הוא גורם מחוץ לקשר הנישואין, הנותן לגיטימציה לרגשות. כמו ההזדקקות לטיפול רפואי, שכביכול מהווה "אישור" לצורך ביחס ותשומת לב אישית ובביטוי רצונות. זה קורה כאשר חסרה מודעות עצמית באשר לצרכים האישיים.
" כשיש תחושה של ערך אישי נחות מהאחר, אזי הצורך הבסיסי בשותפות זוגית נתפס כמעמסה על השני, כנטל ו/ או ככפיות טובה.

מהיכרות ולמידה אל התעצומות:
" ללא שיתוף הדדי לא נכיר את הצרכים, הציפיות, הרגשות, החלומות...
" הכוונות הטובות של כל אחד אינן מספיקות. יש צורך בלמידה כיצד לבטא אותן נכון.
" עם נתוני פתיחה מורכבים באופן האישי, ניתן להגיע למקום גבוה וייתכן אף טוב יותר. "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". גם בהקשר הזוגי, דווקא מהמשברים ניתן להגיע למקום טוב יותר.
" גם כשיש הערצה למודל מסוים, חובה להכיר את העובדה שהמודל ההורי, הלך והתפתח בהדרגה במשך שנות הנישואין, מתוך אתגרים ועבודה זוגית רבה. מהכרה זו, מגייסים סבלנות וקבלת השלבים השונים בבניין הזוגי.
אחרית דבר:
מדי פעם הם הגיעו לפגישות נוספות, כדי לדייק את עבודתם הזוגית. ההקשבה, ההערכה והנתינה ההדדית, אפשרו במקביל להתפתחות הזוגית גם התפתחות אישית. גילה בנתה עסק עצמאי. סטודיו שבו ביטאה את כישרונותיה בציור, מחזה ומחול, על בסיס סיפור ילדותה, והעבירה מסר שכל אחד יכול לבחור את חייו. היא הייתה זקוקה לעזרתו של אילן בבניית מסגרת שיטתית ועקבית לעסק שלה. אילן נעשה גמיש יותר ולמד מגילה, ליצור בהרצאותיו גיוונים יצירתיים שהפכו אותו למרצה מבוקש.
בפגישה האחרונה אילן סיפר שבחשיפה לתעצומותיה של גילה, הוא מרגיש קטן ממנה. כי כשהוא שם את עצמו מול נתוני החיים שלה, הוא לא רואה כיצד היה מצליח להתרומם כמוה. שאלתי אותו, כיצד יהיה לו יותר נכון לחשוב, לאור העבודה הזוגית והנתינה ההדדית ביניהם. הוא ישב בשקט מהורהר. אח"כ חייך ואמר:"אני לא מרגיש קטן לידה, אני מרגיש שיש לי זכות לחיות איתה ביחד".

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: