ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים

פרשה נוכחית: אחרי מות
פרשה הבאה: קדושים
 


בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ. לפרשת שמיני

הרב זיו רוה

"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאביהוא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן."
הכלי יקר מבאר כי מיתת נדב ואביהוא מלמדת שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים יותר מאשר עם זולתם, ולכן מענישם אפילו על שגיאה קטנה. בדרך זו כל הפחותים מערכם מקבלים מוסר בקל וחומר, מה שלא היה קורה אילו היה נענש אדם בינוני, או שהעונש היה על עוון גדול. "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד", כולם יהיו נזהרים בכבודי ובמורא המשכן מכאן והלאה, בשל נדב ואביהוא אשר "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ" , לפי שהיו קרובים אל ה' יותר מזולתם.
אולם על אף ההיגיון הרוחני שיש בדברי הכלי יקר, בד בבד עלול להיווצר חשש אצל אדם לשאת בתפקיד רם, או לטפס למדרגה רוחנית גבוהה, שהרי מידת הדין תיעשה מתוחה כלפיו על כל טעות שיעשה. אך אנו רואים שהרצון להתעלות טבוע בשאיפת החיים של האדם, לכן בפועל, הפסד זה לא נגרם. אם נתבונן בעולם החול למשל, לא חסר מי שהיה רוצה להיות טייס קרב, אע"פ שטעות קטנה ברקיע עלולה להיות בעלת משקל כבד ביותר, ובדומה לזה צעד לא נכון בניהול חברה עסקית, עלול לגרום הפסד הון עתק. ק"ו בחיי הקודש, אדם מוכן להקדיש את כל חייו, ולהתמסר כל כולו ובלבד שיהיה קרוב יותר אל ה', יספוג יותר משפעת חיי הקודש, וימלא את שליחות חייו.
לכל אדם שליחות שלמענה ירדה נשמתו לעולם. ככל שיחיה בנאמנות לנשמתו, כך יהיה קשוב יותר לשליחותו האלוקית. שליחות האדם הולכת ומתבררת על ידי הסתלקות מכל פגם, ומתוך ההבנה ששליחותו מקושרת לשליחות הכללית של כלל ישראל ולתהליך הגאולה. בנוסף, צריך האדם להתבונן מהם הכישרונות וכוחות הנפש הייחודיים שנתן לו ה', ומדוע ההשגחה האלוקית גלגלה את חייו באופן שנתגלגלו. לא תמיד בוחר האדם את שליחותו, אף על פי כן עליו לקבלה ולעמוד בה בענווה, מתוך השלמה פנימית וזהירות לעשותה על הצד הטוב ביותר.
פנים שונות לשליחויות. ישנה שליחות הבאה מצד הייחוס. נדב ואביהוא, שזכו להיות הכוהנים הראשונים בהיסטוריה הישראלית, אף על פי שמצד עצמם היו בעלי מדרגה רוחנית גבוהה, תפקידם הוטל עליהם לא בשל זכויותיהם, אלא בשל הבחירה האלוקית באהרון אביהם לראש ושורש הכהונה. יש שליחות שאדם לוקח על עצמו. כגון אלקנה, שבשל התמעטות עולי רגל למשכן שילה בסיבת חפני ופנחס, טרח להרחיב את מעגל העולים מדי עלייתו לרגל. יש שליחות שנובעת מצד מדרגה רוחנית, אע"פ שאינה תמיד נוחה. יונה הנביא ניסה לברוח משליחותו על ידי יציאה לחו"ל. כיוון שרצה למנוע קטרוג על עם ישראל, יצא למקום שבו לא תשרה עליו עוד השכינה ולא יוסיף להתנבא. אולם דבר זה לא עלה בידו. זו הסיבה שקוראים את ספר יונה במנחה של יום הכיפורים, שילמד האדם שאם לא יעשה את המוטל עליו, יצטרך לחזור שוב ולהשלים את אשר החסיר. "אבל טעות הוא, שסוף דבר יהיה, כל מה שהקב"ה רוצה מנפשו שיתקן, מוכרח הוא לתקן, ויבוא עוד פעם ופעמיים לעולם הזה, ובעל כורחו יוכרח לתקן, ואם כן למה לו כל העמל למות ולסבול חיבוט הקבר ושאר צרות ולחזור שוב?... וזהו שאמרו באבות, וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרְךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לְךָ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ." בליעת יונה במעי הדג ופליטתו אל החוף, לבד מכך שקרתה במציאות היא גם משל על נשמה שנצרכת לחזור מחדש אל העולם לתקן ולהשלים עד תום את שליחותה האלוקית.
אחרי מות נדב ואביהוא, "היה אהרן עומד ותוהא, אומר 'אוי לי, כך עבירה בידי וביד בני שכך הגעתני'. נכנס משה אצלו והיה מפייסו. אמר לו: אהרן אחי, מסיני נאמר לי 'עתיד אני לקדש את הבית הזה - באדם גדול אני מקדשו'. הייתי סבור או בי או בך בית מתקדש. עכשיו נמצאו בניך גדולים ממני וממך, שבהם הבית נתקדש. כיון ששמע אהרן כך - צידק עליו את הדין ושתק שנאמר 'וַיִּדֹּם אַהֲרֹן'." נדב ואביהוא, זכו להיות שליחים בחייהם ואף במיתתם. בחייהם שירתו בקודש ובחנוכת המשכן, ובמותם לימדו את עם ישראל לכל דורותיו, כמה מדויקת צריכה להיות עבודת ה'.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: