ברית מילה

“וביום השמיני ימול בשר ערלתו” . יש כאן מקום להבחנות דקות במציאויות השונות של ישראל ואורייתא. בפירושו על המשנה למסכת חולין” קובע הרמב”ם כלל יסודי בענין זה. כתוב במשנה שגיד הנשה “נוהג ב[בהמה] טהורה ואינו נוהג בטמאה. רבי יהודה אומר: אף בטמאה”. רבי יהודה טען: “והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה” ועדיין בהמה טמאה מותרת להן” . זאת אומרת: כשבני יעקב נצטוו בגיד הנשה” עדיין לא היה קיים חילוק בין בהמה טמאה לטהורה” לכן בודאי נאסר גיד הנשה על הכל. “אמרו לו: בסיני נאמר” אלא שנכתב במקומו”. זאת אומרת: לא מפני מעשה יעקב אבינו נאסר עלינו גיד הנשה” אלא מסיני” אבל מצוה זו הופיעה באחיזה ההיסטורית של הסיפור על יעקב אבינו. ההלכה אינה כרבי יהודה אלא כחכמים. מדגיש הרמב”ם: דע שכל ערך התורה והמצוות הוא מסיני ולא מנביאים שקדמו לו. “אין אנו מלים” בגלל שאברהם מל את עצמו ואנשי ביתו” אלא מפני שד’ צונו על ידי משה להימול כמו שמל אברהם עליו השלום” . עם ישראל בערכו השלם מופיע רק אחרי מתן תורה. החיובים הדתיים של תורה ומצוותיה מתחילים רק ממשה רבינו. כלל זה נאמר הן לגבי מצות עשה כמו מילה” והן לגבי מצות לא תעשה כגיד הנשה. דברי הרמב”ם הם המשך לדברי חז”ל וסוגננו בצורה נפלאה ברוח קודשו.
“וביום השמיני ימול בשר ערלתו” ? המצוה מגיעה אלינו מתוך מתן תורה” אבל היא מקושרת לאברהם אבינו שהוא ההקדמה וההכנה להופעת עם ישראל. הענין של מילה שייכת לעצם תכונתם של ישראל” שנקראים נימולים. הנודר שלא ליהנות מנימולים – אסור ליהנות מישראל אף על פי שאינו נימול . עניננו המיוחד מתגלה גם בגופנו” כדברי “הכוזרי” ” ב”ברית הבשר”” השייכת לקדושת הגוף הישראלי” בכל איבריו וגידיו. “בריתך אשר חתמת בבשרנו” . הברית האלוקית שעושה את הנשמה הישראלית” מתגלית גם בבשר ומחייבת את ברית הבשר. הברית שחובקת דורות עולם כ”נצח ישראל”” היא ברית הנשמה והרוח ויחד עם זה ברית הבשר והפרצוף. התורה פונה אל האדם ומדריכה אותו בשלמות נשמתו ובשלמות גופו .