ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שלח לך
פרשה נוכחית: קרח
פרשה הבאה: חוקת
 


איך מאהיבים את ההכנות לפסח על הילדים?

הרב ליאור אנגלמן


פעם שאל אותי אב לילד מתבגר בענייני חינוך לתפילה: "אני מתוסכל," הוא אמר לי, "מאז שהייתי ילד קטן לא הפסדתי אף תפילה אחת. תמיד הגעתי לתפילה בזמן, לא הייתי מאלה שחולצים תפילין לפני סוף התפילה וממהרים לצאת, אפילו כשהייתי חולה על תפילה לא ויתרתי. והילד שלי... הילד שלי תמיד מגיע באיחור, תמיד יוצא לפני הסוף, פה ושם מפספס תפילות, ובתפילות ארוכות הוא נכנס ויוצא כמה פעמים. מה אני צריך לעשות?"
"לפני שנחשוב מה לעשות, יש לי שאלה," אמרתי לו. "אתה לא חייב לענות לי, אבל כדאי לך לענות לעצמך - בכנות, אתה אוהב להתפלל?"
הוא נעלב, "הרי אמרתי לך - אני לא מפסיד מילה בתפילה, מאז שהייתי ילד, שלוש תפילות ביום..."
"אני מבין," אמרתי לו, "ואשריך שזה חלקך. אבל לא זאת השאלה. אני לא שואל אם אתה מתפלל, אני שואל האם אתה אוהב להתפלל".
הוא חשב לרגע, ושוב חשב, ואחר כך אמר: "לא תמיד. כלומר - לא כל כך".
"אולי זה הסיפור," אמרתי לו, "הבן שלך למד ממך כל השנים לקום בזמן, לצאת בזמן ולהתפלל. אבל הבן שלך לא מסתפק בלהתפלל הוא רוצה לאהוב להתפלל".
אחר כך חשבתי שזה לא רק הבן שלו וזה לא רק בענייני תפילה, כל מלאכת חינוך הילדים לעבודת ה' תלויה חוץ מסיעתא דשמיא בשני עקרונות יסוד: האחד - בדור הזה יש לילדים נשמות גדולות, הם כבר לא מוכנים לעבודת ה' טכנית של צייתנות, הם בוודאי לא יסתפקו בעבודת ה' מחמת יראת העונש. הם לא יכולים להתמלא מן ההרגל. הם מבקשים להתמלא מעבודת ה', הם מבקשים לעשות מאהבה. העיקרון השני - לא נצליח לחנך את ילדינו למה שאנחנו לא מצליחים להיות, למה שלא חי בנו.
בימים הללו שלפני פסח אני חושב על זה שוב. כולנו היינו רוצים לראות את ילדינו נרתמים לניקיון הכללי שלפני הפסח, אבל למעשה ההכנות לפסח כרוכות הרבה פעמים במתח, בבקשות חוזרות ונשנות מהילדים שלא תמיד נענות ברצון, ויש שכבר קל לנו לנקות הכול בעצמנו במקום לבקש ולדרוש שוב ושוב.
אני מציע, ממש כמו בחינוך לתפילה לשאול את עצמנו האם אנחנו אוהבים את ההכנות לפסח או שמדובר במשימות מעיקות באין ברירה. האם הניקיון הזה נתפש אצלנו כהזדמנות להתחדש ולצאת לחירות או סתם כאיזו מטלת ניקיון טכנית שהיינו מוותרים עליה בחפץ לב. אם אנחנו לא אוהבים את הימים הללו, השאלה לא מתחילה אצל הילדים, היא מתחילה אצלנו. אם אנחנו אוהבים את ההכנות, כדאי לתת לאהבה הזאת נוכחות. יותר מדי פעמים שומעים הילדים דיבורים על ההכנות לפסח מלווים במתח ואנחות. קשה להם להתאהב במשהו שמלווה במנגינה צורמת. הם רוצים לקחת חלק בהצלחה ובשמחה, לא בעבדות מרירה. שפה אחרת בבית והתרגשות לקראת ההתחדשות הקרבה ובאה יכולות להקרין על הילדים דריכות שמחה לקראת פסח במקום לחץ וחרדה.
הילדים שלנו לא רוצים להתפלל, הם רוצים לאהוב להתפלל. הם לא רוצים ללמוד תורה הם רוצים לאהוב את לימודה. הם לא רוצים לנקות ולבער את החמץ הם רוצים לאהוב את המלאכה. כשאנחנו אוהבים בעצמנו זה נעשה אפשרי - אהבה גוררת אהבה.
ומה קורה כשקשה לנו לאהוב את המלאכה? כדאי להניח את הדברים גלויות על השולחן, לומר לילדים: אני אוהב את פסח, אוהב את ליל הסדר, וקשה לי לנקות. אבל גם מה שפחות נעים לי אני מנסה לעשות ברצינות. גם את זה חשוב שישמעו.


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: