ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים

פרשה נוכחית: אחרי מות
פרשה הבאה: קדושים
 


גאולה ראשונה ואחרונה

הרב שלמה אבינר

הגאולה אינה דבר חד פעמי. היא החלה ביציאת מצרים, והולכת ונמשכת לאורך כל הדורות, עד הגאולה השלמה. "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", הולכים ויוצאים באופן מתמיד. המהר"ל מפראג מסביר בהקדמתו לספרו "נצח ישראל" שהגאולה העתידה גנוזה כבר בכוח בתוך הגאולה הראשונה.
בכל זאת יש הבדל גדול בין אותן הגאולות, כפי שמסביר מרן הרב קוק (מאמרי הראיה 164). יציאת מצרים היתה בחיפזון, חיפזון של עם ישראל חיפזון של המצרים (ברכות ט) ומעל הכל חיפזון של השכינה. יצאנו במהירות בשטף, כזורק חץ מקשת.
היינו קבוצת עבדים טבועים בתוך מצרים, וקמנו בדחיפת יד עושה פלא, ונהיינו לעם גדול, מלא עצמה גבורה וחיל, כדי להבדיל באופן חריף עם זה הנולד מכל מהומת החשכה הסובבת.
אך על הגאולה העתידה כתוב: "כי לא בחיפזון תצאו" (ישעיהו נב יז). אנו הולכים בצעדים איטיים, ולא בבריחה מכל העולם כולו.
העולם כבר אינו אותו עולם מושחת ומתועב של מצרים. יש בו גם הרבה ניצוצות אורה. במשך כמה אלפי שנים הצלחנו להשפיע על העולם הרבה טובה וברכה. החזקנו מעמד במסירות נפש גדולה, והפצנו רשמי אורה בכל העמים כולם. לכן לא עת של ניתוק מוחלט וחד מהם עתה, אלא של ספיגת כל הטוהר שבהם, יחד עם סילוק כל סוגי האלילות.
יש לבצע עבודה גדולה של בירור בתוכנו: מה הם הדברים הטובים שספגנו לתוכנו במשך גלותנו הארוכה - שבאמת משלנו הם. ומה היא הפסולת המסואבת שעלינו להינקות ממנה. את המלאכה הזאת אי אפשר לבצע בחיפזון.
וכאשר מלאכה זו תושלם בתוכנו, היא גם תכה גלים בכל האנושות: "הדבר אשר חזה ישעיה בן אמוץ על יהודה וירושלים.. והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים, ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים, ואמרו: לכו ונעלה אל הר ד', אל בית אלהי יעקב, ויורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו. כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים" (ישעיהו ב).
בשביל הזה, אי אפשר ללכת בחיפזון. לכן אל לנו לדאוג יתר על המידה כאשר אנחנו רואים שאור וחושך משמשים בימינו בערבוביא. כך אנו אומרים בהגדה של פסח: "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה". וכך כתב הנביא זכריה: "והיה יום אחד, הוא יוודע לד' , לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור" (יב ז). רש"י מסביר: "לא יום - לא אור נוגה כאור עולם הבא. ולא לילה - לא עת צרה כעת שעבוד גלויות". ובהגדת פסח בהמשך: "רם הודע כי לך יום, אף לך לילה". גם היום וגם הלילה שייכים לסדר ההנהגה האלהית.
עלינו להתאזר באומץ ובסבלנות גם יחד. בהלל אנו אומרים :"האמנתי כי אדבר, אני עניתי מאד. אמרתי בחופזי, כל האדם כוזב". מובן אחד של הביטוי "עניתי" הוא על פי התלמוד בירושלמי: חיכיתי. כך יהיה המובן: אם אני מדבר מתוך אמונה, אני מוכן לחכות זמן רב. אך אם אני תובע שהכל ייעשה בחופזה, אז אני אומר שהכל כזב. יחד עם החריצות, יש צורך בסבלנות. בעיות שאין להן פתרון עתה, תיפתרנה בעזרת ד' בעוד שנה, שנתיים, בעוד כמה שנים.
כאשר יש אמונה, יש סבלנות.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: