ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שלח לך
פרשה נוכחית: קרח
פרשה הבאה: חוקת
 


תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם. לפסח

הרב זיו רוה

יש שלוש דרכים להשבית את החמץ מגבולנו קודם הפסח. הראשונה היא הוצאת החמץ בפועל בניקיונות, ואחריהם "בִּתְחִלַּת לֵיל י''ד בְּנִיסָן בּוֹדְקִים אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר, בַּחֹרִין וּבַסְדָקִין, בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁדֶּרֶךְ לְהַכְנִיס שָׁם חָמֵץ" . למחרת, ביום י"ד, צריך לשרוף את מה שנותר ולא נזרק מבעוד יום קודם השעה השישית. זוהי הדרכת חז"ל שנפסקה הלכה למעשה בשו"ע.
דרך נוספת מן התורה להשבתת חמץ מובאת בגמרא ומתפצלת לשתי דעות בהבנתה. האחת, "מדאורייתא בביטול בעלמא סגי" (פסחים ד, ב), כלומר מספיק לבטל את החמץ, ורש"י מביא מקור מהפסוק "תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם" , מ"דכתיב תשביתו, ולא כתיב תבערו, והשבתה בלב היא השבתה" . לפי זה די שהאדם ישווה לחמץ ערך של עפר הארץ, 'עפרא דארעא', כדי שזו תיחשב השבתה גמורה. כיוון שאין בחמץ עוד ממש לגביו, והוציאו מליבו, די בכך. זו גם דרכו של הרמב"ן.
אולם בעלי התוספות פירשו, שהביטול מועיל מפני שעל ידו נעשה החמץ הפקר, שנאמר "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ" - דווקא חמץ שלך אסור לך לראות, אבל חמץ של הפקר מותר לך לראות. אדם שהפקיר את חמצו, שוב אינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא. לפי פירוש רש"י והרמב"ן הביטול מכוון כנגד החמץ עצמו, ולפי התוס' הביטול מכוון כלפי האדם, שמסלק עצמו מן החמץ. לכן להלכה בנוסחי ביטול החמץ ביום י"ד אחר שריפת הנותר ממנו, משולבות שלוש הדרכים הללו : "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, דחזיתיה ודלא חזיתיה, דבערתיה ודלא בערתיה, לבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא", ותרגומו: "כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שראיתיו ושלא ראיתיו, שביערתיו ושלא ביערתיו, יבטל ויהא הפקר כעפר הארץ".
בשלוש הדרכים הללו ניתן למצוא רמזים נפלאים בנוגע להתייחסויות השונות הנדרשות כלפי הרע העולמי והיצר הרע שבנפש האדם. החמץ נוצר מהתפחת העיסה המקורית הנמשלת לצורת ישראל, בדברים שאינם מהותיים או שזרים לישראל.
הדרך הראשונה היא לצאת למלחמת מצווה נגד קליפת החמץ. יש לנקות את חדרי הלב בבניין הפנים, ואת כל מערכות המדינה בבניין החוץ. כל חמץ המעכב את אור הגאולה מלהתגלות יש לשורפו. בל יראה ובל ימצא בשיעור כזית, ובאכילה איסור החמץ הוא אפילו בכל שהוא. יש לנקות את בית ישראל מכל הדעות הזרות ולסלק את כל המעשים המסלקים את אור ה' מנחלתו.
כשם שבניקיון פסח יש טרחא מרובה, כך גם מלחמה זו דורשת מאמץ אדיר. במרחב התרבותי ובעולם הדעות והמעשים ישנם הררי חמץ ענקיים ומגוונים, ואת ההשפעות שהצליחו לחדור יש למצוא, להוציא ולבדוק אחריהן. תחילה נראה החמץ אינסופי ומפוזר בכל פינה, אולם למאמץ זה יש קצבה, והרשעה העולמית כליל תחלוף. כשם שאחרי כל הנקיונות בליל הסדר מתיישבים בתחושה שהשמים פתוחים והנשמה ספוגה באור חירות, כך גם המלחמה ביצר הרע עתידה לחלוף מן העולם, שנאמר: "וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם" , זה יצה''ר שצפון ועומד בלבו של אדם, "וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה", למקום שאין בני אדם מצויין להתגרות בהן" .
הדרך השנייה היא לבטל החמץ בלבו ודיו. דרך זו מתאפשרת עם החלטה פנימית שמעתה אין לייחס עוד כל חשיבות לרע, ובכך הוא בא לידי ביטול. העיסוק במלחמה ברע גובה מחיר ואנרגיה נפשית. בנוסף, השפעת הרע גדלה לעיתים באופן פרדוקסלי דווקא כשניתנת לו חשיבות בד בבד עם המלחמה בו, שכן תשומת הלב אליו היא חלק מבקשתו. טועים אלה שמתייחסים ברצינות יתרה לכל אמירה טיפשית של שחקנית או לכל ציוץ של חבר כנסת. אלו החושבים כי הם לוחמים בהם, הם אלו שגם מפרסמים את דעותיהם הנפסדות. ההתייחסות אליהם עושה רושם כאילו דבריהם חשובים והם בהכרח אנשי מעלה. בימינו הקליפה עוסקת בהכלמה ומבקשת בכך להפיל את אימתה המדומה, נגד מי שאינו מיושר עם דרכה הפלורליסטית והפוסטמודרנית. מלחמה כזאת בקליפה, עלולה לשמש כלי בידיה לפרסום דעותיה הנפסדות. לפעמים המלחמה צריכה להיות דווקא באי התייחסות לדברים שחשיבותם אינה עולה על 'עפרא דארעא', שיצאו מפי 'מאן דכר שמיה'. יש להאמין כי האחיזה באמת ובדרך ה' היא החשובה וממנה העולם יבנה. הרשעה והסכלות אין בהן ממש ולכן כעשן יכלו.
הדרך השלישית היא להפקיר את החמץ, כאומר הרע הזה שחדר פנימה, איננו שייך אלי עוד. הוא בא מן החוץ ואני משיבו לרשות הרבים ומפקיעו מרשותי. לעת עתה איני יכול לנצח לבדי את הרע העולמי, אך לפחות אני יכול לבחור להוציאו מחוץ לחיי. אין לי שום שייכות וקניין במה שמעכב את אור נשמתי מלהתגלות, ובמה שזר לקדושת ישראל.
מקום שאין מכניסים אליו חמץ כל השנה איננו צריך בדיקה, כך גם לב שאיננו מותיר מקום לשאר דברים מלבד המלכת שם ה', אינו צריך בדיקה. חג פסח כשר חירותי ושמח.



תגיות: השבתת חמץ



מאמרים נוספים מעלון פרשת מצורע תשע"ט:
גאולה ראשונה ואחרונה - הרב שלמה אבינר
חג החירות - הרב אלישע וישליצקי
בדיחדוש לפרשת מצורע - הרב יואב מלכא
תורת הנגעים - הרב דוד לנדאו
לגזוז את השיער - הרב חגי לונדין
גאווה - הרב יורם אליהו
זו לא חוכמה - הרב ליאור אנגלמן
נִשּׂוּאִים עִם מֵרַב - הרב שלמה אבינר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: