ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: כי תבוא
פרשה נוכחית: נצבים
 


גאווה

הרב יורם אליהו

"וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים.. ועץ ארז ושני תולעת ואזוב". שאלו חז"ל בתנחומא מדוע נשתנה קורבנו של המצורע מכל הקורבנות?. "עץ ארז, הארז הזה אין עץ גבוה ממנו, ולפי שהגביה את עצמו כארז, באתה עליו הצרעת", וכפי שאומר רשב"י, שעל גסות הרוח הצרעת באה. "ובאזוב, אין באילנות נמוך כאזוב, לפי שהשפיל עצמו לכך מתרפא ע"י האזוב". וכן ביארו ששני התולעת בא לסמן שהמצורע צריך להשפיל עצמו כתולעת וע"י כך יתכפר לו ויתרפא. למדנו מדברי חז"ל אלו שהצרעת באה כעונש על גאווה ותקנתו של המצורע שישפיל עצמו וכך יתרפא. המהר"ל (בנתיב הענווה פ"ג) מסביר שהצרעת היא תוספת על גוף האדם כי אינה מסדר העולם ונוספה מבחוץ, ולכן היא נקראת ספחת כמשהו טפל לאדם שנספח אליו, וזה נגרם כתוצאה מגאווה, כי מי שיש בו גסות רוח שהוא מנשא עצמו יותר מהראוי לו. גם זה דבר שטפל לאדם ואין זה בעצמותו אלא דבר חיצוני לו. הוא משייך לעצמו דברים שאין בו, ורפואתו היא בהנמכת עצמו, בהבנה שכל מה שיש לו באמת זה מרצון ה' יתברך. המהר"ל ממשיך ומבאר באריכות את הגנאי במידה זו ואומר שבעל מידה זו יוצא מסדר העולם, כי בגאווה שלו הוא מבדיל עצמו מן האחרים. וכך מובנים גם דברי חז"ל שהסבירו מדוע מושיבים את המצורע בדד מחוץ למחנה? "הוא הבדיל בין איש לאשתו ובין איש לרעהו אף הוא יבדל" (רשי").
מידה זו מקשרת אותנו אל החמץ שאנו עסוקים בביעורו. כך מסביר הכלי יקר בפרשת צו, שמה שנצטווינו באכילת מצה "שהיא סימן להכנעה כעיסת המצה שאינו עולה למעלה... לפי שלא חשק ה' בישראל כי אם בעבור שהם ממעטים את עצמם". שהענווה מביאה יראה וכל עוד יש הכנעה בעולם כך מתגלה יותר מלכות ה', כי ה' הוא גאות לבש ואין עוד מלבדו והוא מוסיף, "לכן דין החמץ בשריפה. שכל המתגאה נידון באש כי הרוצה לעלות למעלה כטבע החמץ שעולה למעלה ראוי לדון באש שטבעה לעלות למעלה", ולכן מובן גם למה החמץ אסור אפילו במשהו, כי בכל המידות אדם צריך לנקוט את דרך האמצע "חוץ מן הגאוה שחז"ל אמרו לא מינה ולא מקצתה הרי שאסרו אפילו משהו מן הגאוה וכן משהו מחמץ אסור וכן אמרו חז"ל מאוד מאוד הוי שפל רוח, בפני כל אדם" (כלי יקר, ויקרא פ"ו).
השפת אמת (פסח,תרל"ג), מעמיק בעניין המצה שהיא לחם עוני ואומר שעיקר עניינה "היה כדי להיות שפלים ונכנעים לה' יתברך, כי בלא זה לא היינו יכולים להינצל מגאות". והוא מסביר, שכל הרעות שמתרחשות בעולם כוונתן להכניע את האדם, ומכיוון שהיינו במצרים עבדי פרעה יצאנו משם להיות עבדי ה'. אמנם הלכנו משם למדרגות גבוהות של קבלת התורה, אך אנו מראים במצה שאנו שמחים בהתחלה הזו של קבלת עול מלכות שמים והכנעה כי זה מה שהביא אותנו לכל המעלות שזכינו להן, כמו שכותב מרן הרב (מידות הראי"ה גאוה),"מי ששונא את הגאוה באמת, כל מחשבותיו שעולות על לבו הן דברי תורה" וכן, "השונא את הגאוה זוכה להתענג בדבקות בה' ".


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: