ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: כי תבוא
פרשה נוכחית: נצבים
 


מעבדות לחירות זוגית בנישואין

אסתר אברהמי


היא הגיעה מרחוק לבדה. רחל התיישבה ואמרה: "הגעתי לבד במיוחד, כדי שתעזרי לי באופן אישי, איך לצאת מהעבדות של הנישואין לחירות, כמו שכתבת במאמר האחרון.... וקשה לי להאמין שאפשר".
שמחתי. הרי זו בדיוק מטרת המאמרים. לעורר מוטיבציה לשינוי לקראת זוגיות בריאה ושמחה. אלא שלפי מבט עיניה והנימה שבה דיברה, חשתי שיש כאן משהו נוסף. חיכיתי.
"אני לא מבינה את מה שאת כותבת. הכל נחמד בתיאוריה... אני יכולה לדבר פתוח?" שאלה. "כן. בוודאי, לשם כך את נמצאת כאן. תאמרי כל מה שאת רוצה".
"טוב, תודה. אז תראי, אני חושבת שאולי את לא באמת בעניינים של מה שקורה במציאות. בשבת שעברה כתבת על יציאה מעבדות לחירות, בחירה חופשית...נו...באמת...מאיפה הבאת את זה?! אני רואה גם אצלי וגם אצל החברות שלי שזמן קצר אחרי החתונה, יצאנו מחירות ונכנסנו לעבדות. אני לא יכולה לעשות את מה שנראה לי. יותר נכון, כשאני עושה את מה שנראה לי, בעלי מתנגד או כועס. אני מוצאת את עצמי צריכה לרקוד לפי החליל שלו, אם אני רוצה שקט ממנו. הוא גם מוסיף שהוא המנהיג בבית ואם אין הסכמה בינינו אז הוא הקובע. זה נקרא חירות??? אני מרגישה שהשתלט אפילו על המחשבה שלי. כל דבר שאני רוצה לעשות, אני מיד שואלת את עצמי אם זה בסדר, אם הוא יסכים...ולפעמים בלית ברירה, חושבת איך לדבר כדי שיסכים איתי. אלה לא חיים. אני מותשת ועצובה, כי הוא מנסה לעצב אותי כל הזמן כמו שהוא רוצה... אין לי זהות בכלל". לאחר שתיקה קצרה אמרה:"סליחה שאני מדברת כך. אני פשוט לא מצליחה להבין את המרחק שיש בין מה שכתבת על חירות, לבין המציאות של עבדות בזוגיות".
הרגשתי שרווח לה שהוציאה את אשר על לבה ושהיא פנויה להקשבה. שאלתי אותה: "אם הוא היה כאן, מה הוא היה אומר?"
"פשוט מאד", ענתה. "אני מכירה את כל המשפטים שלו בעל פה. הוא אומר שהוא אוהב אותי ואכפת לו ממני ובגלל זה הוא עושה דברים למעני. הוא יגיד לך שאני כפוית טובה, כי אני לא מעריכה מספיק ולא מתלהבת ממה שהוא עושה בשבילי."
"ואיך את מגיבה לדבריו?"
"או שאני שותקת כי אני פוחדת שאם אגיד מה שאני חושבת הוא יתפרץ עלי, או שאני כבר לא יכולה לשתוק ואומרת שהוא לא רואה אותי ודואג לעצמו בלבד ואז נוצר בינינו ריב גדול ואחריו ריחוק ושקט מתוח שמכביד את האווירה. "
"מסתבר מתוך התיאור שלך ששניכם עבדים זל"ז. כל אחד מרגיש שהוא קורבן כפות ואזוק ע"י השני. ההרגשה הזאת קשה מאד ומנוגדת לרצון הנשמה לביטוי עצמי זורם וחופשי. לכן מגיעים לשלב שבו האדם לא יכול לשאת את העבדות והתלות ואז מגיעה ההתפרצות וגם הנזק הרגשי שהיא מותירה אחריה...".
"נכון! זה מה שקורה בינינו. הבעיה שהשתיקות הן לאורך זמן ואני מרגישה מועקה מתמשכת ומתחילה לוותר על הזוגיות שמזה פחדתי כל הזמן. אני גם מרגישה בושה ואשמה גדולה. כי מכיוון שהורי גרושים הבטחתי לעצמי שלי זה לא יקרה וילדי לא יסבלו כפי שסבלתי, והנה אני עושה זאת..."
כשהזכירה את הילדים, התפרצה בבכי עמוק ולקח לה זמן רב עד שנרגעה מעט. ניחמתי אותה ואמרתי שוודאי לשניהם יש כוונות טובות וכל אחד מהם התחתן כדי לעשות טוב ולחיות באושר. וכדי להגיע לכך, נצטרך לבדוק ביחד כיצד ליצור שינויים אצל כל אחד מהם, כדי להתאים עצמם זל"ז."
"אני מבינה מדברייך שיש לי זכות ואפילו חובה לבטא את מחשבותי ורצונותי מבלי לחשוש מתגובותיו ומהתנגדותו?"
"נכון" עניתי. "בתוספת קטנה וחשובה מאין כמוה. כשאת רוצה לבטא את עצמך, תזכרי שבאותה מידה, יש גם לו את הזכות והחובה לביטוי עצמי.
זוהי ההתחלה של יצירת החירות הזוגית שמקורה במחשבה.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: