מְגִלַּת דָּוִד 24
בְּדַעְתּוֹ שֶׁל שָׁאוּל עָלָה רַעְיוֹן חָדָשׁ כֵּיצַד לִגְרֹם לְמוֹתִי.
“הִנֵּה בִּתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב” אוֹתָהּ אֶתֵּן לְךָ לְאִשָּׁה. אַךְ הֱיֵה לִי לְבֶן חַיִל וְהִלָּחֵם מִלְחָמוֹת ד’ ” [1]..
בָּרוּר שֶׁהוּא לֹא הִצִּיעַ לִי אֶת בִּתּוֹ מִתּוֹךְ אַהֲבָה אֵלַי” אֶלָּא כְּדֵי שֶׁאֶפֹּל בִּידֵי פְּלִשְׁתִּים בְּלִי שֶׁיָּדוֹ תִּגַּע בִּי [2].
אֵינִי מְפַחֵד לָצֵאת לְמִלְחָמָה. מִמֵּילָא אֲנִי נִלְחָם כְּבָר לִכְבוֹד ד’ וְלִכְבוֹד עַם יִשְׂרָאֵל. אֲבָל מִי אֲנִי הַדַּל שֶׁאֶתְחַתֵּן עִם בִּתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ ?
“מִי אָנֹכִי וּמִי חַיֵּי מִשְׁפַּחַת אָבִי בְּיִשְׂרָאֵל” כִּי אֶהְיֶה חָתָן לַמֶּלֶךְ?!”[3]. אֲנִי לֹא רָאוּי. מִכָּל מָקוֹם אִם הַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לִהְיוֹת בֶּן חַיִל” זֶה וַדַּאי חָשׁוּב וַאֲנִי אֶשְׂמַח לַעֲשׂוֹת זֹאת [4].
אָכֵן יָצָאתִי לְמִלְחָמוֹת רַבּוֹת” וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהִתְחַתֵּן עִם מֵרַב. אֲבָל חִכְּתָה לִי אַכְזָבָה. הִיא מִיָּזְמָתָהּ הִסְכִּימָה לְהִתְחַתֵּן עִם עַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי [5]. סִימָן שֶׁלֹּא הָיְתָה מְעֻנְיֶנֶת בִּי. וַדַּאי לֹא אֶתְחַתֵּן אִתָּהּ בְּנִגּוּד לִרְצוֹנָהּ.
לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם. הַכֹּל מֵאֵת ד’. הוּא בְּחַסְדּוֹ יְזַמֵּן לִי בַּת זוּג אַחֶרֶת.
—————————-
1. שמואל א יח יז.
2. שם יז. מצוד”ד.
3. שם יח.
4. שם מצוד”ד.
5. שם יט. מצוד”ד.