ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: לך לך
פרשה נוכחית: וירא
פרשה הבאה: חיי שרה
 


אחרי הפסח כבר הגיע / אורית דהאן

-----

אחרי הפסח כבר הגיע. נכנסנו לימי ספירת העומר בין פסח לעצרת. כולנו בהכנה לקראת מעמד הר סיני בו עמדנו כאיש אחד בלב אחד וזכינו לקבל את התורה. הבחירות מאחורינו מותירות אותנו עם רוח הפלגנות ועם הרבה מחשבות איך מתכוננים לקבלת תורה מתוך אחדות? בכל מוסדות החינוך לומדים על דמותו של רבי עקיבא ועל מות תלמידיו שלא נהגו כבוד זה בזה. אנו מחנכים לכבוד ולאהבת חינם, ובפועל, הצורך בשלום בית צץ מכל פינה. לא צריך בכלל סיבה מהותית כדי להרגיש מחלוקת ופירוד. את אש המחלוקת דומה שקל להבעיר, אולם כיצד נצליח להרבות אהבה?
הרב קוק באורות התחיה פסקה י"ח מדבר על שלושה כוחות המתאבקים במחנינו. מאבק בין כוחות מלווה פעמים רבות בניסיון לשלול את האחר. כך קורה לנו כאשר אנו באי הסכמה ובעימות מול הזולת, אנו שוללים אותו ואת דעותיו גם יחד. אם כך, מהיכן נשאב את הכוחות לקיים את "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם"?
הרב קוק בשירו המפורסם: "שיר מרובע" מציג ארבעה טיפוסים. זה השר אך את שירת נפשו - חי כאישיות פרטית כאינדבידואל. הוא נחשב לאגואיסט; זה השר את שירת האומה, חווה עצמו כחלק מכלל ישראל, כאב הזולת הוא כאבו ושמחת הזולת היא שמחתו. הוא עלול להיתפס כפשיסט; זה השר את שירת האדם, דואג לכל אדם באשר הוא. הוא רואה עצמו כהומניסט; וזה השר את שירת היקום רואה עצמו כמי שדואג לטבע בכללו. לכאורה הקפנו הכל, נוכל למצוא מפלגה מתאימה לכל אחד מהסגנונות. אולם ניסיון לאחד בין השירים יוצר צרימה חזקה. כיצד אפוא ניצור הרמוניה בתוך הדיסהרמוניה?
השיר המתעלה מעל כל השירים אינו שיר חמישי, אלא הוא השיר המושר מתוך המכנה המשותף הגבוה. זה המכיל את כולם יחד ויוצר שלמות - "שיר השירים אשר לשלמה".
בהשראת שירו של הרב קוק זצ"ל נוכל להבין שהדרך להגיע לאחדות ולחיבור בינינו עוברת דרך המכנה המשותף הגבוה. בחברה מקובל לחשוב שאם רוצים בסיס רחב המאחד אנשים יש למצוא את המכנה המשותף הנמוך ביותר. אך לא כך הוא. דווקא המקום הגבוה הוא המכנה המשותף המפרה והמאחד.
כאשר אנו עסוקים במחלוקת, בכאב של פירוד, בפגיעות או כל מצב שחוסם מאתנו את רגש האהבה בטהרתו, אנו נכנסים למצב הישרדותי שאצל כל אחד מקבל ביטוי אחר. האחד מתכנס פנימה, האחר יוצא למאבק, זה מנתק מגע וזה נעלב וכועס. פעמים שהכעס נצרב חזק ובחוויה שלנו קשה מאוד לגשר על הפערים. זה המקום להתחבר חזרה למקום הגבוה, להתחבר לנשמת כנסת ישראל. שם כולנו באחדות. שם לכל נשמה יש חלק בפסיפס השלם. שם אין התנגשויות ויש שלמות. מתוך החיבור למקום הגבוה, לשיר השירים אשר לשלמה- מלך שהשלום שלו, נשאב את ההשראה והכוחות להתבונן מחדש על הפרטים ולבחון אותם באור חדש. הסתכלות ממקום גבוה מיתרת הרבה פעמים את המריבות הקטנות ובכל מקרה מזכירה לנו את האידיאל השלם, את היותנו נשמה אחת, וממילא מכוונת את פעולתנו ממקום של תודעה ולא מתוך הישרדות.
חשוב לזכור שבאוטומט כולנו פועלים מהישרדות. זהו המצב הבסיסי איתו באנו לעולם. כולנו חווינו ניתוק מחבל הטבור וצורך להתאמץ על הנשימה הראשונה. יצר הקיום וההישרדות חשוב ובלעדיו אין חיים. הרצון הוא להתרומם מעל ההישרדות ולנהל את חיינו וגם את המצבים ההישרדותיים מתוך תודעה וראייה גבוהה. זוהי ראייה המחוברת לחזון הנביאים, מחוברת לנשמת ישראל ויונקת מקודש. זוהי ראייה שמוסיפה חיים, מוסיפה אמונה ומרבה אהבה ושלום בעולם. ויותר מכך, היא מאפשרת לנו חירות ומכינה אותנו לקבלת תורה.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: