מסע בין שביעי של פסח לה’ באייר.
וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה’ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: (ו) שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לה’:
הפסוקים האלו אומרים דרשני. מה משמעות יש לשביעי של פסח בתור חג עצמאי? התורה הרי מזכירה אותו כאן כיום עצמאי” ללא קשר לראשון של פסח. מין חג מיוחד כזה הוא חג שביעי של פסח. הציווי נאמר כמובן לפני שנבקע לבני ישראל הים ביום הזה. כלומר – יש כאן איזה מין תאריך מיוחד” שעומד בפני עצמו” ואיננו רק היום השביעי לראשון של פסח” אלא הוא שביעי בפני עצמו. אך לשם מה?
גם בספר דברים התורה חוזרת על המועד הזה . כך נאמר בפרשת ראה- (ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לה’ אֱלֹקֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה: וגם כאן- מופיע היום השביעי ללא היום הראשון. כלומר חג עצמאי” חג שביעי של פסח. שנקרא כאן גם עצרת.
מה פשרו של החג הזה?
התשובה היא – תודעה הסטורית. יחד עם הציווי על עשיית ראשון של פסח כחג המציין את מה שקרה באותו לילה בו יצאנו ממצרים – מצווה אותנו הקדוש ברוך הוא ציווי נוסף” והוא לעצור – ולהתבונן על המאורעות במבט לאחור. אמנם שבוע לאחור” אך גם מבט של שבוע אחורה הוא כבר מבט הסטורי במובן מסוים. אחד ההבדלים בין עבד לבן חורין הוא שלעבד אין מבט הסטורי. מה שמעניין אותו הוא רק ההווה. בן החורין מסוגל להביט על עצמו כחלק מהקשר כולל ורחב יותר” מהקשר הסטורי. הוא מבין את מקומו על הרצף ושואב מכך כוח ועוצמה. את הציווי על חיים במימד הסטורי- נותנת לנו התורה בכך שהיא קובעת חג עצמאי לשביעי של פסח. לא מה היה – אלא כיצד אני מביט כעת לאחור על מה שהיה במבט רחב יותר. עם הקשר.
והנה ידוע הרמז שכל יום בחג הפסח רומז לחג במשך השנה לפי האת-בש. כלומר ביום שבו חל א’ – פסח” יחול תמיד תשעה באב. ביום שבו חל ב’ פסח יחול – שבועות . ביום בשבוע שבו חל ג’ של פסח יחול ראש השנה וכן על זה הדרך. אך לשביעי של פסח – לא נמצא בן זוג תואם באות ע’ (כפי אתב”ש). וכבר כתב רבי עמרם אבורביע זצ”ל” שבדורנו זכינו להשלים את הרמז” כי תמיד ביום שבו יחול שביעי של פסח – יחול גם ה’ באייר- עצמאות. ואם כך הושלם הרמז – ז=ע
לדברינו זה גם אותו עניין. כדי להבין אל נכון את יום העצמאות אי אפשר להישאר בהווה. חייבים להרחיב את המבט. לראות שואה ותקומה” לראות את תלמידי הגר”א פורצי החומות” את תלמידי רבי מנחם מנדל מוויטבסק” את הבית יוסף ותלמידיו. ה’ באייר – כשביעי של פסח הוא היום שאם מתבוננים רק עליו – הרי שביום זה דווקא התעצמה המלחמה” תל אביב הופצצה” והחל השלב האחרון” המכריע והכבד של מלחמת השחרור. אך ה’ באייר הוא יום שיש להביט עליו כמו על שביעי של פסח” במבט על. כל ההסטוריה חותרת ליום הזה” למעלה ממאתיים שנה לפניו החלו יהודים לעלות וליישב את הארץ. ה’ באייר הוא לא רק התחלה” הוא גם נקודת ציון של זרמים רבים שקדמו לו.
בהפטרה שקראנו ביום העצמאות מסיים הנביא בקריאה – זַמְּרוּ ה’ כִּי גֵאוּת עָשָׂה מיּדַעַת [מוּדַעַת] זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ: שימו לב שיש כאן קרי וכתיב. הכתיב הוא ‘מידעת’ אך הקרי הוא מודעת. הנביא קורא לנו להפוך את המידע למודעות. לחיות במודעות הסטורית לגודל הזמן והשעה שבה אנו מצויים. להבין את יום העצמאות וה’ באייר בהקשר הסטורי תנ”כי רחב” ואז” רק אז” נוכל לחגוג אותו באמת.
כי זאת יש לדעת – החטא הבסיסי השזור לאו רך כל התנ”ך הוא חטאם של אנשים שחיו בתקופות גדולות אך בחרו להתנהג באופן קטן… המידע לא התרגם אצלם למודעות. את הפספוס הזה עלינו לתקן. לקחת את כל המידע הרב ולהפוך אותו למודעות שמלווה אותנו בכל עת” על הזכות לחיות ולפעול בזמן של גאולה” ולקחת בה חלק – ולהיות מאלו הגורמים לכך שגאולה זו תהיה ‘מודעת בכל הארץ’.
