אֲנִי מַמְשִׁיךְ לְהִלָּחֵם בַּפְּלִשְׁתִּים” וּבְעֶזְרַת ד’ מַכֶּה בָּהֶם מַכָּה גְּדוֹלָה [1]. אֵינִי מְפַחֵד מֵהֶם. בַּמִּלְחָמָה צָרִיךְ עֹז וּגְבוּרָה.
הַסַּכָּנָה בָּאָה אֵלַי מִכִּיווּן אַחֵר. הָרוּחַ הָרָעָה חָזְרָה אֶל שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ. כְּדַרְכִּי” בָּאתִי לְנַגֵּן נִגּוּנֵי קֹדֶשׁ כְּדֵי לְרוֹמְמוֹ. וּפִתְאוֹם הוּא תָּפַס אֶת הַחֲנִית שֶׁלּוֹ וְהִשְׁלִיךְ אוֹתָהּ לְעֶבְרִי. בְּנֵס זַזְתִּי הַצִּדָּה בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן” וְלֹא נִפְגַּעְתִּי. הֶחְלַטְתִּי שֶׁאֲנִי חַיָּב לִבְרֹחַ מִן הַבַּיִת שֶׁלּוֹ [2]. אֲבָל הוּא שָׁלַח שְׁלִיחִים לְבֵיתִי כְּדֵי לַהֲרֹג אוֹתִי. בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה אָמְרָה לִי אִשְׁתִּי מִיכַל: בְּרַח מִיָּד” וְאִם לֹא” בַּבֹּקֶר יִמְצְאוּ אוֹתְךָ וְיַהַרְגוּ אוֹתְךָ [3]. הִיא הוֹרִידָה אוֹתִי בְּחֶבֶל מֵהַחַלּוֹן” כִּי שְׁלִיחֵי הַמֶּלֶךְ חִכּוּ לִי לְיַד הַדֶּלֶת” וּבָרַחְתִּי רָחוֹק [4]. אֵיזוֹ אִשָּׁה טוֹבָה וְצַדִּיקָה יֵשׁ לִי” שֶׁמּוֹסֶרֶת נַפְשָׁהּ עֲבוּרִי. אַחֲרֵי כֵן נוֹדַע לִי שֶׁהִיא הֵנִיחָה מִתַּחַת לַשְּׂמִיכוֹת צוּרַת אָדָם” וּכְשֶׁהַשְּׁלִיחִים בָּאוּ לְחַפֵּשׂ אוֹתִי ” הִיא אָמְרָה לָהֶם שֶׁאֲנִי עֲדַיִן יָשֵׁן בַּמִּטָּה כִּי אֲנִי חוֹלֶה [5]. כַּמּוּבָן בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הֵם הֵבִינוּ שֶׁבָּרַחְתִּי” וְשָׁאוּל הַמֶּלֶךְ כָּעַס מְאֹד עַל מִיכַל בִּתּוֹ [6]. אֲבָל אֲנִי הִסְפַּקְתִּי
בְּאוֹתוֹ זְמַן לִבְרֹחַ רָחוֹק.
—————————-
1. שמואל א ט ח.
2. שם ט – י.
3. שם יא.
4. שם יב.
5. שם יג – טו.
6. שם טז – יז.