ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: בהעלותך
פרשה נוכחית: שלח לך
פרשה הבאה: קרח
 


מנהג ישראלי

הרב יואב מלכא

תוהים מי אוסף את הפתקים מתוך אבני הכותל...
מהו מקורה של תהיה תמוהה זו?!
עם ישראל כוחו בפיו "אל תיראי תולעת יעקב", מה תולעת זו כוחה בפיה כך ישראל כוחם בפיהם! ובפרט אם תפילתם ובקשתם סמוכות למקום המקדש אזי מתעורר עוד יותר כשרון התפילה ובטחונה, ואין בלבו של בן ישראל ספק שמשאלתו ובקשתו עולות למעלה אפילו אם נרשמו על פתק ונתחבו בינות לאבנים הקרות והכבדות, ויחשוב שוודאי מן שמיא מצמיחים לו לפתק כנפיים לפרוח לעילא וכשמניחו בחגווי הסלע מלהיב אותו דמיון הקודש העממי לצייר שוודאי יעלה לעילא ב"להב המזבח" עד לפני כסא הכבוד. ולכן להפתעתו, בחלוף הימים כשהזדמן שוב אל קרבת "אבני הלב" ולא מצא את פתקו ופתקי אחרים בחגוויהם", אופי התעלומה המצטייר בקרבו מושפע מאותה אמונת עממית ישראלית כי "שומע ה' תפילת כל פה עמו ישראל", ויעלה בדעתו שהנה הנה יד נעלמה הושטה למטה ונטלה משאלתו לעיין בה ולקיימה... ובאמת אין זו תעלומה כלל כי יד עובדי הניקיון בדבר והם שאספו הפתקים "חמרים חמרים" והשליכום לפח האשפה ותו לא! אבל נִיחא לו לבן ישראל לפרש התעלומה בפרשנות אמונית כנ"ל. וזכורני שתיכף אחרי מלחמת ששת הימים היינו גם אנו ילדי הקיבוץ בין הבאים ל"שבור בר" ולהיזון ממראה ורוממות הכותל המערבי זמן קצר לאחר שחרור ירושלים, וראיתי שם את מעוף הסנוניות ומחולותיהן וחשבתי לתומי שאולי הן הן הנוטלות את הפתקים לשמי שמים... ושמחתי בהשערה זו שמחה רבה, ומה עוד שגם פתקִי ומשאלתי הכתובה בו היה מונח בין אלפי משאלותיהם הכתובות של רבבות ישראל. ואף שהייתי אז בכיתה ו' בלבד כתבתי בפתקי לערך כך: "אלוקים אף שאתה אי שם בשמים ואני פה בארץ, אנא עזור לי בהקדם אפשרי"...
ועשר שנים לאחר מכן נחתמתי לטובה ובאתי לחסות בצילה של תורה... בתקווה שלא תצמח מזה אגדת "פִיתְקֶא" חדשה.


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: