שיחה לפרשת שלח-לך התשע”ח
ולא תתורו
בפרשת שלח לך” מתבררת בצורה נוקבת מאוד האחריות המוטלת על האומה בכללותה” ובפרט על ראשי הציבור” הנשיאים” ראשי העדה” ראשי הסנהדרין. הבירור נעשה מצד אחד בהבנה מדויקת של מה האמת האלוקית דורשת מהם. ומצד שני” מה הם קלטו” מה הכניסו לתוך הנפש שלהם.
כי אם התורה חוזרת ושונה לקראת סוף הפרשה את הציווי “וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם “” משמע מכאן שיש לפעמים מצב שבו אני מערבב בתוך בירור האמת בשלמותה את המחשבות שלי” הרצונות שלי” החששות שלי ואפילו האינטרסים שלי. וכל עוד לא ניקיתי ולא טיהרתי את נקודתי האישית” אינני יכול להיות סמוך ובטוח שאכן אבין נכון את המגמה האלוקית.
משום כך” ברור מאוד מדוע לקראת סוף הפרשה” כשכתוב ‘ולא תתורו'” מדייקת התורה ולא אומרת ולא ‘תלכו'” כלומר” העיניים והלב אינם שליליים מצד עצמם” אך עלולים להביא אותי לכלל טעות. רק אם אשתמש בעיניים ובלב להבנה ישרה” כדברי קהלת ” כפי שמביא המדרש במקום – “הלך בדרכי לבך” – לך אחרי הלב ואחרי העיניים אם אתה הולך בדרך ישרה” אך אם אני מעקם ומסלף” ומקטין את הדברים לקטנות האישית שלי” אזי “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”.
נותן נשמה לעם עליה
הבירור הזה” הוא עצם עניינה של הפרשה ששילמנו עליה מחיר כבד בחורבן בית ראשון ובחורבן בית שני וכן במדבר ” ועוד לא סיימנו את תיקון החטא הזה” חטא המרגלים .
דוד המלך אומר: “וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה “. ארץ חמדה היא ארץ אלוקית. ה’ רוצה בה ורוצה בנו” בלי שום חיץ” בלי הפסקה מלאכותית בין העם לארץ” בין אם המניעים לה הם “מוסריים”” או “דתיים”” שכביכול חשובים יותר” או כל שאר חילוקים הנובעים מחוסר שלמות וממבט אנושי קטנוני וחלקי.
הרי ה’ “נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ “. יש נשמה משותפת במשפחה בין איש לאשתו” וזה המשל בנבואת ישעיה בין עם ישראל וארץ ישראל. ואם אלה שני חלקי נשמה של אותו חיבור אלוקי” אין מי שיכול להפריד אותם. זמנית” כשיצאנו לגלות” לא יכולנו למלא את חובתנו כלפי הארץ הזאת” אבל זה היה רק באופן זמני. ‘המקרה'” אומר המהר”ל” ‘לא יתמיד’ . והנה אנחנו שבים הביתה בחסדי ה’.
אלא שגם בשיבת ציון” כאשר סימני הדרך של חזרתנו לחיים כאן בארץ הם ברורים” עדיין ממשיכה לתסוס סוגיית חטא המרגלים ולא נרגעת. כי ברגע שסוגיה מסוימת מועצמת יתר על המידה” סוגיה אחרת מוזנחת. ברגע שסוגיית המקום – הארץ” נחלשת מכל מיני טעמים” ממילא – עלול לגדול שוב חטא אובדן הדרך” חטא הזלזול בנחלת אבות.
חיים של שליחות
ברור הדבר שהתורה” במלוא חריפות העניין” משקפת את התגובה האלוקית: “וכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ “. מי שמורד בארץ ישראל ובחיבור בינה לבין עם ישראל מורד באלוקי העם” הארץ והעולם כולו. מורד בנותן התורה” מורד בדבר ה’ המחייה את החיבור הזה ועל כן “כל מנאצי לא יראוה”.
על רקע חומרת התגובה האלוקית לשחיקת הקשר לארץ” אפשר להבין מעט למה העונש הוא כל כך כבד. החתירה תחת יסוד האומה” הפגיעה האנושה בקיומה של האומה היא חטא שאין לו כפרה. לכן” העונש של חטא המרגלים שמתואר בתלמוד הירושלמי הוא עונש נורא כל כך. הוא רמוז בדברי התורה “בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם “” והוא נמצא בדברי הירושלמי בצורה מפורטת.
הדברים נאמרים בהקשר של ט”ו באב” אך הרקע קשה; בכל שנה היו יוצאים כל הגברים מעל גיל עשרים” בתחילה שש מאות אלף” אחרי שנה פחות כמה עשרות אלפים” עד שנגמרים כל השש מאות אלף. הם יוצאים לחפור את קבריהם” כל אחד נכנס לתוך קברו בלילה” ובעצם אינו יודע אם יקום מחר” עד שהוא קם” או לא קם. הבירור הזה משמיד בכל פעם כמות מסוימת של אנשים עד שנגמר הדור כולו” ושש מאות אלף איש עוברים מן העולם.
הדור שדאג כל כך לחיים שלו הפסיד את החיים שלו. כי החיים הם לא מה שהאדם מרגיש או חווה” זו רק הקרקעית של החיים. החיים הם קודם כל חובתו של האדם” חובתו בעולמו” כפי שאומר הרמח”ל . אדם נולד לשליחות” והמושג ‘שלח לך’ הוא עם הרבה משמעויות; יש משלח” יש תוכן של שליחות ויש שליח” והתכחשות לחוט המשולש הזה גורמת להפסד החיים.
זה הלקח של חטא המרגלים” כולל בחבלי משיח” ובתוך כך מציינים בכל שנה את עמידתם הנאמנה של יהושע בן נון וכלב בן יפונה לעומת שאר המרגלים” שאף על פי שהיו מיעוט” ואף על פי שהציבור כולו לא הסכים לשמוע אותם” נאמנותם של כלב בן יפונה ויהושע בן נון עמדה בפני עצמה ללא התקפלות וללא סדקים.
