ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: בלק
פרשה נוכחית: פנחס
פרשה הבאה: מטות
 


עֵצִים וַאֲבָנִים.

הרב זיו רוה

"אמר רבי אלעזר בן פרטא בוא וראה כמה גדול כוח של לשון הרע." מניין לנו? "ממרגלים! ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים, כך המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה" . הגמ' מקשה על כך, שאולי נענשו מסיבה אחרת ולא על לה"ר, כמו שאמר ר' חנינא בר פפא: "דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, דכתיב 'כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ' , אל תיקרי כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ אלא מִמֶּנּוֹ, כביכול בעל הבית אין יכול להוציא כליו משם!" לכן הגמרא נצרכת להביא הוכחה שדווקא על לשון הרע נענשו, "אמר רבה אמר ר''ל אמר קרא 'וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה' , על דבת הארץ שהוציאו"!
מה שאמרו חז"ל כי הוציאו לה"ר על "עצים ואבנים", תמוה מאוד. אמנם המרגלים דיברו גם על עצים ואבנים: "וְזֶה פִּרְיָהּ", "וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד", "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ", אך עיקר דיבורם היה דווקא על העם היושב בה: "עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ.... עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב... לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ... וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת. וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק וגו'." מדוע מדגישה הגמ' שדיברו לה"ר על עצים ואבנים, בשעה שלכאורה זהו עניין צדדי בדבריהם?
כדי להבין את עומקם של דברי חז"ל יש להקדים הקדמה. כל נברא משתייך לאחת משתי מערכות: 'טבע' או 'קודש'. תחת המערכת הטבעית נכללים האבנים, העצים, בעלי החיים ואף הגויים - "הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ". הגמרא כוללת את כל אלה תחת קטגוריה אחת: 'עצים ואבנים'. לעומת זאת מה שנכלל במערכת הקודש, שייך אל הא-לוהות, כגון 'עם ישראל', 'ארץ ישראל', ו'התורה'. שלושת אלו הם לבושים להתפשטות הופעת ה' בעולמו.
בהתייחסם לצד הטבעי, הוציאו המרגלים לשון הרע נוראי על הארץ. שהרי, ארץ ישראל שייכת אל הא-לוהות. שיקולים טבעיים, גם אם הם אמתיים, הם צמצום וחוסר הבנת מדרגתה וממילא לשון הרע. משל לאדם שמספר לחברו כי נקלע לשיעור של ת"ח גדול הידוע כאדם קדוש. שואלו חברו, ומה למדת מהשיעור? עונה המספר כי למד שאותו תלמיד חכם הוא 'שלומפר'...
כיבוש הארץ וכל ההתרחשויות בה, מושגחים מתוקף חשיבותה באופן א-לוהי מדוקדק, ואינם תחת ההנהגה טבעית, על אף שמלובשים במלבוש טבעי. א"י היא "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" . זו הסיבה שכלב מדגיש בדבריו רק את השיקול הא-לוהי, "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ", "אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת... אַךְ בה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ וגו'". הוא איננו נותן חשיבות לעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ. המרגלים הדגישו את הצבא חזק, הערים הבצורות, הנפילים. גם בדורנו יש שמדגישים את ה'כיבוש', הלחץ הבין לאומי, הנתונים הדמוגרפיים והשיקולים ההומניים, אך כל אלה שיקולים ממבט של חול.
בשיקול של קודש, תיקון העולם כולו תלוי בישיבת עם ישראל במלוא מרחב ארצו, מה שמוכרח לצאת אל הפועל. העם היושב בארץ לעולם איננו חזק יותר מרבש"ע, והרחמנות האנושית איננה מדויקת יותר מהדרכת ה' שברא את הגויים, וגם ציוונו, "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם... וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ" . מי שאינם מזרע ישראל מקומם בארץ השייכת למדרגתם הטבעית, וישיבתם בארץ מעכבת את ההטבה הא-לוהית לכל היש. אילו היו ישראל זכאים היה רבש"ע מסלקם בעצמו . אמנם חטאינו גרמו שעלינו לאחוז בנשק , אך מתן חשיבות לעם היושב בה, הוא לשון הרע ששורשו בכפירה בבחירה הא-לוהית בישראל, ושם את ישראל ואת א"י במדרגה טבעית.
לכן הפרשה מסיימת בפרשת ציצית: "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" . השיקולים של הרגש המעורב ביצר הרע ובעצות הנחש - "לְבַבְכֶם", ושל המבט האנושי קצר הראיה - "עֵינֵיכֶם", הם הראשונים להפיל את עם ישראל להנהגה של חול, המסלקת ממילא את הקודש מן החיים. ההנהגה הלאומית חייבת בראש ובראשונה להיות מתוך אמונה והדרכה א-לוהית, "וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'", שלא יתערבב המבט הא-לוהי הראוי, מ'עצים ואבנים'.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: