שני חברים” עשיר ועני” הלכו יחדיו ברחובה של עיר. הביט העשיר בסנדלו הקרוע של חברו העני הזדעזע ואמר:
“איני יכול לסבול לראותך בסנדל קרוע”” ותכף הוציא מכיסו חפיסת שטרות של מאה דולר כרוכות בגומיה. הוציא את הגומיה נתנה לחברו העני ואמר: “אנא קשור את רצועת סנדלך וירווח לי”…
מידות הרחמים והחמלה” במיוחד כאשר הן רוחשות בלב ביחס לחבר קרוב” כוחן רב לעשות למען הזולת ככל שיידרש” הן בגוף והן ממון” בלא לאות. ובכל זאת” מה יוכל לעצור ולעכב את התפשטותן לנוכח צערו של הזולת? – אהבת עצמו!!! כשזו תופסת מקום גדול בלב היא תעכיר את החמלה והרחמים הברית והחסד. ואף כי יכאב לו בראותו דלות חברו ועוניו המנוול” ולא ימנע מלתת לו אלא רק כדי לצאת ידי חובה בדבר שאין בו הפסד כלל” כהקרבת גומיה ששוויה אף פחות מפרוטה… אף שיש ברשותו הון עתק במזומן” בכל זאת תהא עינו רעה מלתת שמץ ממנו לחברו העני” ויחשוב שבזה יוכל להשקיט את מצפונו הקודח. “אנא קשור את רצועת סנדלך וירווח לי”.