מְגִלַּת דָּוִד 32
– שְׁמַע דָּוִד יְדִיד נַפְשִׁי” אָמַר לִי יְהוֹנָתָן” כָּךְ נְסַכֵּם בֵּינֵינוּ” כְּדֵי לָדַעַת אִם אָבִי” הַמֶּלֶךְ” עֲדַיִן מִתְכּוֹנֵן לַהֲרֹג אוֹתְךָ. אָנָּא הֵעָלֵם שְׁלוֹשָׁה יָמִים” הַיּוֹם וְעוֹד שְׁנֵי יְמֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ. בַּסְּעוּדָה אֶרְאֶה אֵיךְ אָבִי יָגִיב. וְאָז לְמָחֳרָת אָבוֹא לַשָּׂדֶה עִם נַעֲרִי וְאִירֶה כַּמָּה חִצִּים. אִם אֹמַר לוֹ “הַחֵץ רָחוֹק מִמְּךָ”” פֵּרוּשׁ הַדָּבָר שֶׁאָבִי כּוֹעֵס. אִם אֹמַר לוֹ “הוּא לְפָנֶיךָ”” הַכַּוָּנָה שֶׁאָבִי מְפֻיָּס.
– אֲנִי מוֹדֶה לְךָ מְאֹד [1].
וְאָכֵן לְמָחֳרָת הִגִּיעָה מִיְּהוֹנָתָן בְּשׂוֹרָה רָעָה” בַּדֶּרֶךְ שֶׁסִּכַּמְנוּ [2]. אַחֲרֵי כֵן נוֹדַע לִי שֶׁשָּׁאוּל הַמֶּלֶךְ כָּעַס עַל בְּנוֹ יְהוֹנָתָן:
– אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה מַעֲדִיף אֶת דָּוִד עַל פָּנַי. וְכִי אֵינְךָ מֵבִין שֶׁכֹּל זְמַן שֶׁדָּוִד בֶּן יִשַׁי חַי” אַתָּה לֹא תּוּכַל לִהְיוֹת מֶלֶךְ?! וְהוּא אֲפִלּוּ הֵטִיל אֶת חֲנִיתוֹ עַל יְהוֹנָתָן [3].
מְאֻחָר יוֹתֵר נִפְגַּשְׁנוּ אֲנִי וִיהוֹנָתָן” הִתְנַשַּׁקְנוּ וּבָכִינוּ יַחַד זְמַן מְמֻשָּׁךְ. יְהוֹנָתָן בָּכָה הַרְבֵּה וַאֲנִי בָּכִיתִי עוֹד יוֹתֵר [4].
נִפְרַדְנוּ לְשָׁלוֹם וְהִזְכַּרְנוּ אֶת שְׁבוּעָתֵנוּ הַהֲדָדִית בְּשֵׁם ד'” לִהְיוֹת נֶאֱמָנִים זֶה לָזֶה עַד עוֹלָם.[5].