ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים

פרשה נוכחית: בראשית
פרשה הבאה: נח
 


נַחַל הַשִּׁטִּים

הרב זיו רוה

"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב" .
"יֵשׁ מַעְיָנוֹת שֶׁמְּגַדְּלִין גִּבּוֹרִים, וְיֵשׁ חַלָּשִׁים, וְיֵשׁ נָאִין, וְיֵשׁ מְכֹעָרִין, וְיֵשׁ צְנוּעִין, וְיֵשׁ שְׁטוּפִין בְּזִמָּה. וּמַעְיָן שִׁטִּים שֶׁל זְנוּת הָיָה, וְהוּא מַשְׁקֶה לִסְדוֹם. אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאָמְרוּ: "אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם ".
איך יתכן שתהיה כזו השפעה לשתיית מים, שהרי מים הם מים בכל מקום? אלא שחז"ל בעמקותם רצו לרמוז כי ישנן השפעות רוחניות-תרבותיות שונות בעולם, והמשילו אותן למעיינות ששותים מהם. התורה היא מעיין המגדל "גִּבּוֹרִים" החדורים באמת, אך ישנה השפעה המטשטשת את סדרי העולם הרוחני, ולא מותירה ליונקים ממנה סיבה למסור נפשם למען דבר – "חַלָּשִׁים". מעיין התורה מגדל מעשים "נָאִין" - מצוות ה', אך יש השפעה תרבותית הטוענת כי מאחר שאין אמת, על האדם להגדיר את עצמו ואת סולם ערכיו ביצירתיות, ומעשיו נעשים "מְכֹעָרִין". מעיין התורה מגדל "צְנוּעִין", שמפגשם עם העולם הזה אינו מאבד את קדושת הנשמה, אך יש השפעה הקוראת לפריצות ולפורקן היצרים 'נאורות' – "וְיֵשׁ שְׁטוּפִין בְּזִמָּה".
"וּמַעְיָן שִׁטִּים שֶׁל זְנוּת הָיָה, וְהוּא מַשְׁקֶה לִסְדוֹם." ישנה השפעה המעודדת התנערות מכל מחויבות או סדרים, ודוחפת לפרטיות יצרית כנורמה חברתית, כפי שנהגו בסדום. ומַעְיָן שִׁטִּים זה נותב באופן מכוון על מנת לפגוע בקדושת האומה. "'מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע בִּשְׁחוּתוֹ הוּא יִפּוֹל' , זֶה בִּלְעָם, שֶׁבַּתְּחִלָּה הַבְּרִיּוֹת נוֹהֲגוֹת בְּכַשְׁרוּת, וּבִדְבָרָיו אֵלּוּ הָיוּ נוֹהֲגִין בַּעֲרָיוֹת, שֶׁהָרִאשׁוֹנִים: 'וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן' , 'וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת' . עָמַד בִּלְעָם וְהִטְעָה אֶת הַבְּרִיוֹת בַּעֲרָיוֹת..."
כיצד הצליח בלעם להטעות הבריות? הוא פיתח פילוסופיה של הפקרות, האומרת על הטוב כי הוא רע ועל הרע כי הוא טוב. "אמר לו בלעם לבלק: א-לוהיהם של אלה שונא זימה הוא. העמידו בנותיכם בזימה ואתם שולטים בהם. אמר לו: וכי משמע לי אנון? (וכי ישמעו לי אנשי מואב להפקיר בנותיהם?) אמר לו: אוקים בנתך קומי ואינון חמי ושמעין לך (אתה תתחיל ראשון להפקיר בתך, והם יראו ויעשו כמוך). הדא הוא דכתיב: "וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא ." הגויים ומלכם בראשם, מוכנים לשלם מחיר כבד בעצמם ובלבד שהשפעתם תהא מכשול לישראל. דבר זה אנו מוצאים גם היום בתרבות הפוסטמודרנית הזורמת כמעיין אל נחלת ישראל, ומגדלת גידולין חַלָּשִׁים, מְכֹעָרִין, וּשְׁטוּפִין בְּזִמָּה ע"י שטיפת מוח רחבת היקף מתוקצבת ומנותבת ליצירת שינוי זהותי.
בספרו '1984' מתאר הסופר ג'ורג' ארוול 'דיסטופיה' - מציאות בה שולטים יסודות חברתיים שליליים מנותבי השלטון. על אף שספרו מבקר משטר טוטליטרי קומוניסטי, הנה באופן מפתיע קל לזהות היום את יסודות הניתוב החברתי בתוך הלך הרוח הפלורליסטי העכשווי. בספרו, השלטון כופה עצמו גם על מחשבות האדם. בפלורליזם העכשווי יש חופש דעות רק לכאורה, כיוון שלגבי עצם הרעיון הפלורליסטי יש כפייה במרחב הציבורי. חיי הפרט אמנם חופשיים אך ברשות הרבים יש דאגה מתמדת, אקדמאית, תקשורתית, פוליטית, משפטית ואמנותית, לחיסול רעיונות הסותרים את הרעיון הפלורליסטי, וכפוסקים בנחרצות "אין אמת, וזו האמת העליונה." לכן אם למשל ידבר רב בשם התורה וההדרכה הא-לוהית כהוראה לכלל, או שיהפכוהו לדמות חשוכה ודמונית בהכלמות תקשורתיות (שיימינג), מעין שליחה מודרנית לסיביר. או שיזלזלו בערך דבריו באומרם כי זהו 'הנרטיב שלו', השקפת עולמו בתוך מכלול של דעות נוספות.
בספר '1984', השפה המדוברת מותאמת ונקראת - 'שִׂיחַדָשׁ', כדי שתוגבל יכולת הביקורת והחשיבה של האזרחים. רעיון זה מאומץ גם ע"י מנתבי התרבות הפוסטמודרנית. הפילוסוף מישל פוקו טען כי לשיח החברתי יש כללים, יש דברים שמותר לומר ויש שאסור לומר. השפה מעצבת כל כך את התודעה, עד שאין יכולת לפרט להתנגד או להבין עד כמה דעותיו מנותבות באופן מלאכותי.
כך גם עקרונות נוספים: הידיעות החדשותיות מסוקרות באופן מגמתי. ההיסטוריה משוכתבת מחדש, או לפחות אמתתה נעשית מפוקפקת. כיצד? ע"י אין ספור מחקרים אקדמיים שמטרתם לערער אירועים מכוננים הקשורים ליצירה של עם או קישור לנחלה מובטחת. המדע נרתם לטשטש גם את ההבדל בין גבר לאישה במחקרים שמסקנתם מוזמנת מראש. התנ"ך נדרש באופן שאינו מהווה עוד הדרכה א-לוהית מוחלטת, אלא קולב אסוציאטיבי לתלות עליו את ה'אני מאמין' של המפרש הפוסטמודרני, בלי צורך בבניין רוחני קודם, עיון או התייחסות לחז"ל.
בספר '1984' שלוש סיסמאותיה של המפלגה, מוחדרות ללא הרף למוחם של התושבים: מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בערות היא כוח. חבר המפלגה אמור להיות מיומן ביותר ב"דּוּחוֹשֵׁב" - האומנות של חשיבת דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת, ושימוש בהגיון כנגד ההגיון. בימינו הניתוב התרבותי משתמש ב"דּוּחוֹשֵׁב" להחדיר סיסמאות גם אם אינן נאמרות בפירוש: תועבה היא משפחה, אין אמת היא האמת, רפורמיות זו דתיות, ציונות היא כיבוש, זכויות הפרט הן המוסר, יראה היא חולשה, ערבי הוא ישראלי, מָשיח זה חורבן העולם, מדינת כל אזרחיה, מסתננים הם עשוקים, נשי זה קרבי.
עלינו לפקוח עינינו, ללחום ולמחות בכל עוז, כנגד ההשפעה המנתבת פוסטמודרניזם ע"י הקרן החדשה ושאר מיני גופים בלעמיים, הפועלים לשינוי זהות האומה הישראלית, העלמת קדושתה, ופגיעה ממשית ביסודות קיומה. הדרכה א-לוהית ואמת ישרה צריכים אנו להוסיף בגאון בכל המערכות, אשר ייבשו את המעיין הדלוח - "וּלְפִי שֶׁנִּתְקַלֵּל אוֹתוֹ מַעְיָן, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַבְּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים'."

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: