מְגִלַּת דָּוִד 37
בָּרַחְתִּי” וְהִתְיַשַּׁבְתִּי בַּמְּעָרָה בַּעֲדוּלָם. זֶה מָקוֹם בָּטוּחַ” שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ לֹא יִמְצָא אוֹתִי כָּאן. וְהִנֵּה הִגִּיעוּ אָבִי וְאִמִּי וְאַחַי [1].
– אֵיזוֹ הַפְתָּעָה מְשַׂמַּחַת. לָמָּה בָּאתֶם?
– שָׁמַעְנוּ שֶׁאַתָּה פֹּה” וּפָחַדְנוּ שֶׁשָּׁאוּל יִתְנַקֵּם בָּנוּ” לָכֵן בָּאנוּ [2].
– בְּרוּכִים הַבָּאִים.
לְאַט לְאַט הִצְטָרְפוּ אֵלַי עוֹד אֲנָשִׁים” אֲנָשִׁים מְיֻחָדִים: “כָּל אִישׁ מָצוֹק וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶּׁא” וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ” [3]” כְּלוֹמַר אֲנָשִׁים שֶׁהַחֶבְרָה דָּחֲתָה אוֹתָם” אֲנָשִׁים שֶׁנִּפְלְטוּ מֵהַחֶבְרָה” לֹא בְּהֶכְרֵחַ אֲנָשִׁים רָעִים. אֲבָל אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים לְהִסְתַּדֵּר בַּמְּדִינָה. קְצָת בְּעָיָתִיִּים. בְּכָל זֹאת בְּרוּכִים הַבָּאִים.
הָעִקָּר שֶׁהֵם נוֹתְנִים בִּי אֵמוּן” מְקַבְּלִים אוֹתִי כַּשַּׂר שֶׁלָּהֶם [3]” נִשְׁמָעִים וּמוּכָנִים לְקַבֵּל אֶת מָרוּתִי. לְאַט לְאַט אֲנִי מַצְלִיחַ לְיַשֵּׁר אוֹתָם. אֵין לְהִתְיָאֵשׁ מֵאַף יְהוּדִי. כָּךְ הֵם הִגִּיעוּ לְ- 400 אִישׁ” עַכְשָׁו יֵשׁ לִי צָבָא קָטָן שֶׁל אֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים.