שפת אמת ספר במדבר – פרשת מטות – שנת [תר”נ]
…וכן כתבו המפרשים פירוש הפסוק החלצו מאתכם. שאנשי המלחמה צריכין לחלוץ כל נגיעות עצמותן למסירות נפש למלחמות ה’ וכתיב – וימסרו מאלפי ישראל. פירש רש”י” כיון ששמעו במיתתו של משה – לא רצו לילך. שהם היה להם נגיעה בזה. אבל משה רבינו באמרו החלצו מאתכם. ביטל מהם כל הנגיעות ונמסרו בעל כרחם ונמשכו אחר דרכו של משה רבינו עליו השלום:
משימה מול חיים
המלחמה במדיין אינה מלחמה רגילה. לא היה סכסוך צבאי בין ישראל למדיין. הסכסוך כאן הוא רוחני. מדיין הפילו את ישראל בחטא בנות מואב” ולכן מצווה הקדוש ברוך הוא את משה לנקום את נקמת בני ישראל” את כבודם המושפל” את הירידה הנוראית בחטא העריות. אלא שהקב”ה מודיע למשה שזו גם תהיה משימתו האחרונה. כשתסתיים הנקמה במדיין – יסתיים גם תפקידו של משה רבינו והוא ייאסף אל עמו – משימה מול חיים!
ואמנם ברור שמשה ימלא את המשימה. איש לא מעלה בדעתו שמשה ‘ינצל’ את הקישור הזה כדי להאריך את המלחמה במדיין או את ההכנות אליה על מנת לזכות בעוד זמן חיים.
אך יש נגיעות אישיות שהן נסתרות. כלפי חוץ הכול נראה בסדר וכרגיל” אך בפנים” בזרמי עומק שלא ידועים לעיתים אפילו לאדם עצמו” הנגיעה האישית חיה ובועטת ואפילו מנהלת את העניינים.
ואצלנו” כיוון שמדובר במלחמה מאוד מיוחדת” שצריכה להיות כל כולה קודש לנקמה עצמה” ללא סיבות נלוות” אזי כל נגיעה אישית ולו הקלה ביותר מזהמת את המשימה ועלולה להכשיל אותה.
כבודם של ישראל
וכאן בעצם באה לידי ביטוי עוצמתה הגדולה של נשמת משה רבינו.
הנה ניצבות זו מול זו שתי שאיפות. האחת – הרצון לנקום את נקמת בני ישראל” וכנגדה – חיי נפשו של משה רבינו שיסתיימו ברגע שתושלם המשימה. ואם כן” זו נראית משוואה בלתי פתירה. כדי להצליח במשימה צריך לסלק כל נגיעה” אלא שהמשימה הזו נוגעת בעצם החיים עצמם של משה רבינו” ואם כן בודאי תהיה כאן נגיעה מסוימת” אלא שכל נגיעה תכשיל את המשימה – וחזר הדין.
אך כשמול משה רבינו עומד כבודם של ישראל” האישיות שלו נמחקת לחלוטין וכל נגיעה נעלמת” לא גלויה ולא סמויה. הכל נמחק אל מול כבודם של ישראל. ועדות לכך היא ההצלחה במלחמת מדיין.
ישראל קודמים. קודמים לכל. גם לחיי משה רבינו עצמו שהם ודאי חשובים וגדולים לעולם כולו.
אך משה לא הסתפק במה שעבד על עצמו. הוא גם ‘ניקה’ את הלוחמים” שידעו כי ברגע שתסתיים הלחימה – משה רבינו יסיים את שליחותו. משה רבינו מזהה אצלם את הקושי” את הצער העצום על הפרידה הקרובה מרבם של ישראל” משה רואה כיצד מילוי המשימה מתרחק והולך בגלל הנגיעות הממלאות את לבב הלוחמים. הם רוצים את משה איתם. הם לא רוצים שמשה ימות.
ולכן משה רבינו קורא להם – ונוזף בהם ‘החלצו מאתכם’! כלומר” צאו מעצמכם! הפסיקו לחשוב על עצמכם. יש משימה אלוקית לבצע. וכך” בתוקף גדול ועז משה רבינו מרוקן אותם מכל נגיעה והופך אותם לכלי ראוי לנקמה האלוקית והם נמסרים בעל כרחם להנהגתו של משה” ויוצאים למלחמת הנקם ללא כל פניה.
התמסרות ללא נגיעות
‘ניקוי הנגיעות’ היא עבודה גדולה. הנגיעות האישיות עלולות לנהל אותנו במיוחד כשהן סמויות. ופעמים” צריך לצאת מעצמנו” לשים את העניינים האישיים החשובים – בצד” ולהתמסר רק לעניין עצמו. כשזה מול עניינים חומריים זה מובן. אך יש פעמים שצריך לוותר גם על עניינים ומדרגות רוחניות. ידועה התביעה התקיפה של הרבי מליובאוויטש שיהודי יניח את מדרגתו וילך להיות שליח” לחבר עוד יהודי ועוד יהודי” למרות המחיר הגבוה של מגורים במקומות נידחים ללא כל צביון יהודי.
הרב קוק עסק בסוף ימיו בין השאר בהעתקה של הרמב”ם לדף הגמרא” מפני שראה בזה חשיבות עצומה. לפניית תלמידיו שאמרו לו שהרי זו מלאכת העתקה ואין צורך שדווקא הוא יעשה אותה – ענה להם – זהו בניין התורה לדורות. ולמרות שבזמן הזה יכול היה הרב קוק לחדש את חידושיו שלו” העמוקים והנפלאים” הוא ויתר על כך למען מה שהיה נראה לו באותה עת כצורך הדור והשעה.
אפשר לומר שזוהי אבן הבוחן של הצדיקים ושל ההולכים בדרכם. האם מי שנמצא במרכז הוא אני – הכולל גם את הצדדים החומריים הנמוכים” ואפילו את הצדדים הרוחניים” החוויות הרוחניות” השכר וכו'” או שבמרכז החיים עומד מילוי הרצון האלוקי” השליחות” שכוללת בתוכה התבטלות והתכללות. משה רבינו קורא לכל אחד מאיתנו ‘החלצו מאיתכם’! צא מעצמך” ומהנגיעות הרבות שמקיפות אותך” ועשה עצמך צינור וכלי לשליחות אלוקית.
[מתוך הספר אל שפת אמת לפרשות השבוע]
