[מְגִלַּת דָּוִד 36]
אִם כֵּן” בְּלֵית בְּרֵרָה” בָּרַחְתִּי אֶל שִׁלְטוֹן הַגּוֹיִים אֵצֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת [1]. שָׁם שָׁאוּל לֹא יְחַפֵּשׂ אוֹתִי. עָצוּב לִי מְאֹד לִהְיוֹת שָׁם” אֲבָל אֵין לִי בְּרֵרָה.
כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתִּי חִכְּתָה לִי צָרָה חֲדָשָׁה. שָׁמַעְתִּי אֲנָשִׁים מִתְלַחֲשִׁים “הֲלֹא זֶה דָּוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ” הֲלֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַּמְּחוֹלוֹת לֵאמֹר: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבוֹתָיו” [2]. אוֹי וַאֲבוֹי. מַכִּירִים אוֹתִי. זֶה יִהְיֶה הַסּוֹף שֶׁלִּי.
מִיָּד אָחַזְתִּי בְּתַחְבּוּלָה. הִתְחַפַּשְׂתִּי לִמְשֻׁגָּע. הִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת” לַעֲשׂוֹת תְּנוּעוֹת מוּזָרוֹת” לִשְׂרֹט אֶת הַדְּלָתוֹת” וּלְהַזִּיל רִיר עַל זְקָנִי [3].
כַּאֲשֶׁר הֵבִיאוּ אוֹתִי אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת” הוּא אָמַר: “הֵנָּה תִּרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ “לָמָּה תָּבִיאוּ אוֹתוֹ אֵלַי? חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אֲנִי” כִּי הֵבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלַי? הַזֶּה יָבוֹא אֶל בֵּיתִי ?!” [4].
בָּרוּךְ ד’ הוּא נָפַל בַּפַּח” הִשְׁתַּכְנֵעַ שֶׁזֶּה לֹא אֲנִי. יָצָאתִי בְּזוֹל. בָּרוּךְ ד’ שֶׁהִצִּילַנִי.
אֲחַפֵּשׂ לִי מָקוֹם אַחֵר.
——————–
1. שמואל א כא יא.
2. שם יב.
3. שם יג – יד.
4. שם טו – טז.