ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: כי תצא
פרשה נוכחית: כי תבוא
פרשה הבאה: נצבים
 


אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים

הרב זיו רוה

אהבת ה' האמתית, היא נשגבת ועליונה, ויש לבקשה מתוך עבודה פנימית והתבוננות רבה, כיוון שאינה דבר קל וקרוב. כך פותח רבנו יוסף אלבו את הסבריו המופלאים על אודות מידת האהבה בספר העיקרים . "אהבת השם יתברך היא מדרגה גדולה שאין למעלה הימנה, ולא יגיע אליה האדם אם לא אחר הגיעו למדרגה האחרונה מן היראה... כי אברהם שנאמר עליו אוהבי לא הגיע למדרגה הזאת אלא בסוף ימיו ואחר העקידה, שנאמר לו: 'כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה' "
ומוסיף רבי יוסף אלבו לבאר, ונביא דבריו בקיצור, כי ישנן בכל הנושאים שלושה מיני אהבות: אהבת הטוב, אהבת המועיל, ואהבת הערב. אהבת הטוב היא שיאהב האדם דבר מצד שהוא טוב גמור, בלא שתתערב באהבה זו בקשת תועלת או ערבות כלל, אלא יאהב הטוב מצד מה שהוא טוב בלבד. הסוג השני, אהבת המועיל - שיאהב הדבר מצד התועלת שיקבל ממנו בלבד. הסוג השלישי היא אהבת הערב - שיאהב הדבר מצד הערבות המגיע לו ממנו, לא בעבור שהוא טוב או מועיל. אהבות מסוג המועיל והערב משתנות ומתחלפות לפי רמת קבלת התועלת או התענוג, ולכן אפשר שייחלשו ואף שיחלפו כליל. אולם האהבה אשר תהיה בעבור הטוב בעצמו, לא תיפסד ולא תשתנה. כיוון שהאוהב לא יאהב האהוב מפני שהוא טוב אליו, אלא כיוון שהוא טוב בעצמו. לכן האהבה אל הטוב היא המעולה שבמיני האהבות ואינה תלויה בדבר.
וכיוון שהשם יתברך הוא הטוב הגמור שאין בו רע כלל, תהיה האהבה אליו אהבת הטוב מצד שהוא טוב. אהבה זו תתעמק ותתרחב אצל האדם ככל שתגדל הידיעה בו יתברך. אמנם, אחר שהוא יתברך יוצר הכל, חונן מציאות לכל נמצא, ונותן נשמה לכל אשר רוח חיים באפיו, תהיה האהבה אליו גם מצד מה שהוא מועיל. אך כאשר יתבונן האדם כי לא ברא רק הדברים ההכרחיים לאדם לצורך היותו בלבד, אלא דברים רבים המענגים חייו. למשל אפשר שיתקיים האדם בלחם בלבד, אך ה' ית' ברא תאנים ענבים רימונים וכדומה, וכן אע"פ שאפשר להסתדר בגווני שחור לבן, ברא ה' עולם רבגוני ומרהיב עין. כל אלה ודומיהם מענגים וערבים ואינם הכרחיים, לכן ראוי שיהיה ה' נאהב גם כן מצד הערב. על כן ה' ית' נאהב בתכלית מה שאפשר בכל מיני האהבה, כי לא ידומה שימצא יותר טוב ויותר מועיל ולא יותר מענג ממנו.
לכן נאמר: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" , והקדים לכך "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ- לֹהֵינוּ ה' אֶחָד". כלומר: עם היותו אחד, ראויים לו כל מיני האהבה השונים, ואין שום מונע שלא תהיה האהבה אליו שלמה בתכלית מה שאפשר, בכל כוחות האדם ובכל הזמנים. אם מצד שהאהוב טוב, וזאת האהבה יגזור אותה הכוח השכלי, אמר: "בְּכָל לְבָבְךָ". ואם מצד המועיל אמר: "וּבְכָל נַפְשְׁךָ", כי הוא יתברך הנותן באדם נשמת רוח חיים ומקיימו. ו"נַפְשְׁךָ" ירמוז אל הכוח החיוני, וכמאמר חז"ל: "וּבְכָל נַפְשְׁךָ" - אפילו נוטל את נפשך . ואם מצד הערב אמר: "וּבְכָל מְאֹדֶךָ" לרמוז אל הכוח המתאווה והאהבה הנמשכת ממנו כמו אהבת הממונות והתענוגים.
ולפי שאהבת השם יתברך צריכה לבוא לידי ביטוי תמידי בעבודתו ובשמירת מצוותיו, במחשבה בדיבור במעשה, לכן נאמר: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ" - לרמוז על המחשבה. "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם" - לרמוז אל הדיבור, ועל הנחלת החינוך התורני לבני המשפחה. ונוהג בכל הזמנים: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ". וראוי שתהיה גם כן במעשה – "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וכו'". ורמז אל המעשה שיישאר גם אחרי מות האדם, אמר: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ".
האהבה אל השם יתברך תענג את הנפש ותשמחה. ואף שה' ית' בלתי מושג, במעט שניתן להשיג מדרכיו, תשמח הנפש תגיל ותתענג תענוג נפלא. כי כן דרך האוהב, שהמעט המושג אליו מהדבר הנאהב, יותר ערב אצלו מהרבה מזולתו. ולזה שבחה שלמה המלך ע"ה: "מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים" . לכן, אף אם יגיע אל האדם טורח גדול בהשתדלותו באהבת ה', בבקשת קרבתו ובהשגת דרכיו, לא ימנע מלרדוף אחר כל אלה, בהיותו משער התכלית הגדול המושג. העובד מאהבה, אינו חש לתועלת או לנזק ולטורח אשר יגיע לו בעבודתו, כי אין כוונתו אלא לעשות רצון האהוב בלבד. כי האהבה הגמורה, אשר בה יאהב האדם את האהוב מצד האהוב בלבד, ואין בלבו תכלית אחרת אלא רק לעשות רצון האהוב.


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: