ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: כי תצא
פרשה נוכחית: כי תבוא
פרשה הבאה: נצבים
 


בכל צרתם לו צר - בנישואין

אסתר אברהמי

ט' באב, חורבן הבית, יושבת על הארץ. המכשיר הנייד רוטט. הודעה מופיעה.. "אסתר, אנחנו לא יכולים יותר כאן בבית. אני חושבת שכדאי שהוא ילך להורים שלו, אני אסתדר עם הכל. ביחד אי אפשר יותר!" תוהה לעצמי אם הייתי יכולה לקבל הודעה מתאימה יותר לט' באב...
הקשר בין עם ישראל לקב"ה, נמשל לקשר זוגי בנישואין. זהו משל שבא לבטא כי זו מציאות אחת זהה ושלמה. זאת ועוד, ככל שהזוגיות בנישואין תהיה שלמה יותר, כך הזוגיות של עם ישראל וקודשה בריך הוא, תהיה שלמה יותר. זו תלויה בזו. אם כך, יש לנו מחויבות עצומה לבנות את הנישואין באופן נכון, כחלק ממחויבותנו לקב"ה ולכלל ישראל.
בין הקב"ה ועם ישראל אירעו משברים רבים. מהם קלים ומהם קשים יותר. במשברים הקשים נמנים גם משברים של אמון ובגידה. הסבל נוראי הן מצד עם ישראל והן מצד הקב"ה שמצפה ל"רעיה" שתשוב אליו למרות הכל. הם נתונים "כביכול" בקונפליקט, מי יחזור ראשון למי. "שובו אלי ואשובה אליכם", או, "השיבנו ה' אליך ונשובה". הרעיה מותשת מהסבל שהריחוק גורם ומבקשת כוחות לחדש ימיה כקדם. למרות המשברים, הכעסים והפלגנות, בסתר לבה, היא מצפה שקב"ה יאחה את השברים, יאסוף אותה אליו ואף ינחם אותה.
גם בין בני זוג שמצויים במשברי אמון ואפילו בגידה. הם מלאים כעס, רגשות נקמה, מלאי אכזבות ונלחמים זב"ז בעוינות רבה ובדרכים שונות ומגוונות. הם מותשים, עייפה נפשם, וחיים בנפרד, בתוך הבית המשותף.
אולם, יש מקרים קיצוניים שהמצב חמור כל כך, והמלחמות מתמשכות פעמים רבות גם על גבי הילדים ובאמצעותם. או אז, בלית ברירה, אחד מהם גולה מביתו לתקופת זמן, על מנת לאפשר לכל אחד לחשוב עם עצמו ולבדוק מה רצונו האישי בקשר לעתיד הנישואין. (כשהם נמצאים בבית אחד, המאבק המתמיד אינו מאפשר חשיבה עצמאית.)
בסתר לבם, כל אחד מהם מצפה להבנה ולנחמה. כל אחד מצפה ומייחל לחזור לקשר נישואין מבורך. אך העבר הכואב והפגיע, אינו מרפה מהם. ככל שיש ניסיון להתקדם, צפים רגשות הזעם והכאב וחוזרים למערכת היחסים העכורה, המוכרת והאוטומאטית.
זאת מאחר שמשברים קיצוניים יוצרים פצעים נפשיים, כך שהתנהגות מסוימת שרק מזכירה את המשבר, פותחת מחדש את הפצעים. בני הזוג מגיעים לפגישות כי הם מצהירים שהם רוצים את המשך הנישואין. אך כעומק המשבר, כך עומק הקושי באיחוד מחדש. במהלך הפגישות עימם, הם מטילים ספק באפשרות של המשך הנישואין וכאשר הם מתייאשים זה מזה, הם חוזרים שוב ומנסים לאחות את השברים וחוזר חלילה. על-כן נדרשת עבודה רבה בטיפול בכל אחד מהם וביחד, במשך זמן רב, על מנת לרפא את הפצעים ולהחזיר את האמון זה בזה.
במקרים בהם התהליך נושא פירות, מתבאר שככל שמעמיקים בטיפול, מתגלה מהו השורש האישי של כל אחד מהם שעליו לעמול בו כדי להשלים את אישיותו, ללא קשר לזוגיות. אלא שקשר הנישואין הציף וגילה את עבודתו האישית. מהרגע שהם מבינים שכל מה שקרה ביניהם הוא לטובתם ולבניין אישיותם העצמאית ולא כי בן הזוג הוא "הרע" והשני "מסכן וקורבן", אז מתחילה התפנית האישית והזוגית.
כשאני יושבת על הארץ באבל הלאומי שלנו, נזכרת בחורבן הנורא, בגלות הקשה ועם זאת רואה לנגד עיני כיצד גאולת ישראל בארצו היא עובדה שהולכת ומתגברת, עולה בי התפילה לכלל בתי עם ישראל, שיראו עין בעין, שיכוונו עין של מטה כנגד עין של מעלה, כיצד גאולה מתוקנת להם עם כל הקשיים, עם כל מה שעובר עליהם ריבונו של עולם עימם. ככתוב "בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כימי עולם" (ישעיהו סג-ט).

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: