פרשת ראה

שלוש הפרשיות הראשונות של חומש דברים מהוות שלישיה אחת: ישראל” תורה ומצוות. זהו הסדר היהודי” שאי אפשר בלעדיו. ראשית לכל היא העובדה האלוקית של כלל ישראל” בפרשת דברים. ועצם הוויתם של ישראל מתגלה בארץ ישראל” “ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ”. מתוך כך מגיעים לפרשת ואתחנן שעניינה תורה. ומתוך הכלל של האמונה שבפרשת ואתחנן” נמשכים פרטי המצוות בפרשת עקב. בפרשתנו” אחרי הכלל של שלישיית ישראל-תורה-מצוות” נפגשים בהתפרטות גדולה מאד” הכוללת את כל סדרי האכילה וגם סדרי ההתאחזות בארץ.
אנו עומדים להיכנס לארץ” וצריך להבין שעם ישראל וארץ ישראל הם דבר אחד” המתפרט בשני צדדים: העם וארצו. אין עם בלי ארץ; עם צריך מקום להיאחז בעולם הזה. עבור החלק המסוים הזה של האנושות” בחר ד’ חלק מתאים של כדור הארץ “כי בחר ד’ בציון” ” ועכשיו מתגלה כלל ישראל בכל הנורמליות שלו” כחטיבה אורגנית אחדותית. ומכאן מגיעים לפרטי סדרי התאחזותנו בארץ. מובן מאליו שארץ ד’ היא ארץ שאין בה עבודה זרה” לכן יש לערוך מלחמה נגד עבודה זרה ולעקור אותה מן הארץ. זאת ארץ ד'” ארץ של “הדבקים בד’ אלהיכם” ” ארץ של שלילת עבודה זרה.
לפני סדרי האכילה הפרטיים” מופיעים סדרי הקרבנות. “ואכלתם שם לפני ד’ אלהיכם”. נפגשים כאן בחיוניות בעלי החיים. גם באדם וגם בבהמה יש כח חיים” חיוניות הבאה מלמעלה למטה. גם בבעלי חיים מכונן פלא החיים” שהמדע לא הצליח לרדת לסודו. כשנכנסים לארץ יש אפשרות להקריב קרבנות בעלי חיים” ולהתקרב אל מקור החיים” במקום אשר יבחר ד’. ומתוך זה מסתדרים פרטי הסדרים של אכילת המזון המחיה אותנו ונותן אחיזה לחיותנו הנשמתית בכל גופנו. סדר האכילה בישראל אינו מתחיל מחשבונות קטנים אלא משולחן גבוה.
מתוך סדרי הקרבנות מגיעים לסדרי אכילת המזון שלנו וסדרי אכילת הבשר. ומתוך היסודיות של אחיזת ישראל בארץ” מגיעים לסידור הזמנים. “שלוש פעמים בשנה יֵראה כל זכורך את פני ד’ אלקיך”. כל כלל ישראל באים ליראות פני ד’. כשכולם באים ביום טוב ליראות פני ד'” מתגלה סגולת ישראל. חברים ועמי הארץ” כולם באים. והשיא: פרשת הקהֵל” בה כולם כולם באים” העם בשלמותו” בתמימותו. “תורת ד’ תמימה” ” ארץ ד’ תמימה” עם ד’ תמים. מתגלה השלמות הכוללת של הקדושה המשולשת הזאת” תמימות אחת המקיפה את הכל .