מְגִלַּת דָּוִד 41
מָצָאתִי מַחֲסֶה בָּעִיר קְעִילָה” וְגַם יָצָאתִי לְמִלְחָמָה עֲבוּרָם וְהִצַּלְתִּי אוֹתָם מִפְּלִשְׁתִּים[1]. וְעַתָּה” מָה שֶׁפָּחַדְתִּי מִמֶּנּוּ מִתְרַחֵשׁ. נוֹדַע לִי שֶׁשָּׁאוּל הַמֶּלֶךְ אָסַף צָבָא גָּדוֹל מִכָּל עַם יִשְׂרָאֵל” וְהוּא בַּדֶּרֶךְ לקְעִילָה כְּדֵי לִתְפֹּס אוֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי[2].
עַכְשָׁו שְׁתֵּי שְׁאֵלוֹת עוֹמְדוֹת לְפָנַי.
– אִם קְעִילָה סְגוּרָה לְגַמְרֵי בִּדְלָתַיִם וּבָרִיחַ” הַאִם שָׁאוּל בְּכָל זֹאת יֵרֵד לְמִלְחָמָה נֶגְדָּהּ ?
– אִם הוּא כֵּן יֵרֵד לַמִּלְחָמָה” הַאִם אַנְשֵׁי קְעִילָה יַסְגִּירוּ אוֹתִי אֵלָיו אוֹ לֹא?
כַּמּוּבָן אֲנִי לֹא יָכֹל לָדַעַת עֲתִידוֹת” לָכֵן פָּנִיתִי אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן שֶׁהִצְטָרֵף אֵלַי” וּבִקַּשְׁתִּי שֶׁיִּשְׁאַל אֶת ד'” דֶּרֶךְ אֵפוֹד הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל:
– ד’ אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל” הַאִם שָׁאוּל יֵרֵד לְהִלָּחֵם בָּעִיר קְעִילָה? הַגֵּד נָא לְעַבְדְּךָ.
– אָמַר ד’: יֵרֵד.
– הַאִם אַנְשֵׁי קְעִילָה יַסְגִּירוּ אוֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בִּידֵי שָׁאוּל ?
– אָמַר ד’: יַסְגִּירוּ [3.[
כַּמּוּבָן זֶה עָצוּב מְאֹד. אַחֲרֵי שֶׁהִצַּלְתִּי אוֹתָם מִפְּלִשְׁתִּים” הֵם בְּכָל זֹאת מוּכָנִים לְהַסְגִּיר אוֹתִי. אֲבָל אֵינִי כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם” אֲנִי מֵבִין אוֹתָם. הֵם דּוֹאֲגִים לְעַצְמָם.
עַל כָּל פָּנִים” אֵין תּוֹעֶלֶת לְהִשָּׁאֵר כָּאן. אִם הֵם יִפָּגְעוּ גַּם אֲנִי וַאֲנָשַׁי נִפָּגַע.
קַמְתִּי עִם שֵׁשׁ מֵאוֹת אֲנָשַׁי וְיָצָאנוּ מִקְעִילָה” כַּמּוּבָן בְּלִי לְהוֹדִיעַ לְאִישׁ לְאָן אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים. גַּם עוֹד לֹא הֶחְלַטְנוּ בֵּינֵינוּ לְאָן” הָעִקָּר לָצֵאת מִפֹּה.
אָכֵן נוֹדַע לָנוּ שֶׁשָּׁאוּל הַמֶּלֶךְ הִגִּיעַ לִקְעִילָה וְלֹא מָצָא אוֹתָנוּ” וְאָז קִפֵּל אֶת צְבָאוֹ וְחָזַר לִמְקוֹמוֹ.
————————-
1. שמואל א כג א-ו.
2. שם ז-ח.
3. שם ט-יב.