על מערכת המשפט / הרב ברוך אפרתי

הרב ברוך אפרתי
פרשתנו פותחת בהוראה היסודית- שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ.
מסביר רש”י – “שופטים” דיינין הפוסקים את הדין”.
במהלך ההיסטוריה הישראלית” עמד האי חסידא קדישא רבי יהודה בן בבא” ומסר נפשו על סמיכת הדיינים. וכך מתארת הגמרא –
“שגזרה מלכות הרשעה: כל הסומך דיינים יהרג… מה עשה רבי יהודה בן בבא? הלך וישב בין שני הרים גדולים וסמך חמשה זקנים… כיון שהכירו בהם אויבים” אמר לתלמידיו: בני” רוצו! אמרו לו: רבי” ואתה מה תהא עליך? אמר להם: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין; אמרו: לא זזו משם עד שנעצו לגופו ג’ מאות לולניאות של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה”.
מסירותו של רבי יהודה על המשכיות מערכת המשפט שלנו” מעוררת בנו הבנה עמוקה יותר למערכת המשפט האלוקית שעליה אנו מוכנים למסור נפשנו.
הרב זצ”ל מסביר בספר אורות את מסירות זו –
“מרכז החיים של נשמת ישראל במקור הקודש היא… אין בנו ערכים פרודים” האחדות שוכנת בנו ואור ד’ אחד חי בקרבנו. דיני תורת א-להים חיים מציינים אותנו מכל עם ולשון. הקודש פועל בקרבנו פנימה” שאיפות חיינו הכלליות אליו הן הולכות. יש נטיפות של קודש בכל עם” אבל ערכי החיים כולם אינם צומחים מזה. אך לא כן בישראל… כל שאיפת החיים וכל חפץ החיים” הקנין ותשוקותיו” העשר והכבוד” הממשלה וההתרחבות בישראל” ממקור הקודש נובעים. על כן המשפטים הם קודש קדשים בישראל” ועל כן הסמיכה” שהיא נושאת שם א=להים עליה” היא כל כך נחוצה לנו” היא כל כך אופיית לתוכן לאומנו”.
מערכת המשפט בישראל נעוצה בעומק מהותנו הרוחנית. אנו עם שחייו מאירים את הצדק האלוקי המפכה בחיים המעשיים. איננו מבקשים להתרומם מעלה תוך כדי זניחת העולם הזה” תשוקותיו החברתיות ומהלך החיים הציבוריים. אלא לרומם את העולם הזה עם כל חלקיו” כלפי המוסר האלוקי.
מערכת זו אינה חילונית. היא אינה רק כלי להסתדרות האזרחים במרחב הציבורי” ואפילו לא כלי לבירור המוסר האישי עבור האינטרס האישי. המשפטים בישראל בעיקרם אינם עבור ממונו של הפרט הנידון לפנינו עתה” אלא בעיקר סביב עצם הוצאת האמת והצדק אל האור שבמשפט אמת. בקשת דין אמת לאמיתו” להקים מלכות ארצית שיסודה משפט ומוסר אלוקי. ומתוך כך” כנגזרת” מגיע הצדק הפרטי בדין זה או אחר הנידון בבית הדין כעת.
כאשר אדם בא לבית הדין לדון עם חברו על מעדר או יהלום” הוא לא בא על מנת שיכריעו משפט בפשרה או בדין הסכמי של מוסר אנושי” המברר במבוכה של מי החפץ. הוא בא לשמוע מהו האידיאל האלוקי בסוגיה זו. מהו המעשה הרצוי מאת האלוה” המוסר הנכון האלוקי” ובמילים פשוטות- הוא בא לשמוע מהו רצון הבורא” כיצד ישמח ד’ במעשיו החומריים והחברתיים.
ממשיך הרב-
“והרשעה היונית הסורית הרגישה בחוש העור שלה את ערך הסגולה הגדולה הזאת וגזרה על הסמיכה” ור’ יהודה בן בבא מסר את נפשו עליה. ופעולת מסירת הנפש הזאת נשארה” כי העמיקה את תכן החיים האופיים המיוחדים של קדש ישראל לד'”.
תרבות יוון” רומא” וממשיכיהם (מאז ועד עתה)” הרגישה את האמירה שלנו. הם הבינו שאצלנו אין דבר שאינו מואר באור ד’. אפילו המערכות הסוציאליות הרחבות” הנמוכות” של קניין” מיניות” רצח” היזק” כל אלו מוארים אצלנו באור המוסר האלוקי” ומתיישרים כלפיו בחריצת הדין בדיינים סמוכים מימות משה בסיני.
קשירת המשפטים הקנייניים “החילוניים” במערכת הסמיכה שיסודה בהתגלות אור האין סוף בסיני” היא קשירה המודיעה על משילות דבר ד’ על כל המערכות” כולל אלו הציבוריות והאישיות” הבסיסיות ביותר. אם נדייק” לא רק משילות” אלא חיוּת” שלמוּת” מתן תוכן למערכת החברתית.
את זאת יוון לא יכלה ואינה יכולה היום” לסבול. חייהם מפורדים” וחיינו מאוחדים. חייהם גוף מול נשמה” חיינו גוף מואר בנשמה. חייהם משפט הסתדרותי לצד דת אלילית” חיינו משפט דתי אידיאלי.
רבי יהודה בן בבא מסר נפשו בדיוק על נקודה זו – אחדות שם ד'” אחדותם של ישראל עם רצון ד'” במערכת הנמוכה של הסידורים הציבוריים והאישיים בתחומים היותר קטנים ושפלים לכאורה. לא ידח ממנו נידח.
גם בימינו” אנו נפגשים עם מערכות המשפט המערביות” המחוללות עוול. העוול במערכת המשפט שאינה ע”פ דיני התורה” אינו רק עוול של בירור לא נכון של הדין. העוול האמיתי הוא” עצם הגישה אל עולם המשפט. אפילו אם השורה התחתונה תהיה נכונה” הרי שעצם המערכת היא חילול שם שמים. תורתנו הקדושה מבקשת להעמיד את המשפט על דרישת ד’ בדווקא” משפט המבטא את רצון האין סוף מברואיו” ולא את המשפט החילוני המומצא” שנועד רק כדי שיישמר הסדר הציבורי ויהיה מוסר יחסי המשתנה כל כמה שנים.
כמה חסרה לנו סנהדרין בלשכת הגזית” מקום שבו השראת שכינה מופיעה בכפורת שבקודש הקודשים” לצד בית הדין הגבוה לצדק- הסנהדרין” מקום שכולו ‘דרישת א-להים’.