אַנְשֵׁי זִיף הִלְשִׁינוּ
מְגִלַּת דָּוִד 43
הִסְתַּתַּרְנוּ בַּמְּצוּדוֹת שֶׁבְּמִדְבַּר זִיף[1] וְחָשַׁבְנוּ שֶׁשָּׁם אֲנַחְנוּ מוּגַנִּים הֵיטֵב מִפְּנֵי שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ” וְשֶׁלֹּא יִמְצָא אוֹתָנוּ לְעוֹלָם.
אֲבָל אֵיזוֹ אַכְזָבָה. פִּתְאוֹם רָאִינוּ צָבָא אַחֵר מִתְקָרֵב אֵלֵינוּ. בָּרוּר שֶׁאַנְשֵׁי זִיף הָלְכוּ לְשָׁאוּל בְּיָזְמָתָם” וְסִפְּרוּ לוֹ בְּדִיּוּק אֵיפֹה אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים[2]. לָמָּה עָשׂוּ זֹאת? מָה רַע עָשִׂינוּ לָהֶם? הַלֵּב כּוֹאֵב שֶׁיְהוּדִים מְדַבְּרִים לָשׁוֹן הָרַע. זֶה כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ חֵטְא חָמוּר” שֶׁעָלוּל לִגְרֹם אָסוֹן נוֹרָא” כְּמוֹ בַּמִּקְרֶה שֶׁלָּנוּ.
נִסִּינוּ לִבְרֹחַ אֲבָל הָיָה מְאֻחָר. הַצָּבָא שֶׁל שָׁאוּל סָגַר עָלֵינוּ מִכָּל הַכִּוּוּנִים. הֵם מַקִּיפִים אוֹתָנוּ מִכָּל צַד[3]. מָה נַעֲשֶׂה? נִלָּחֵם יְהוּדִים בַּיְּהוּדִים? חֲלִילָהּ. אִם כָּךְ” הַאִם נִכָּנַע? גַּם זֶה רַע מְאֹד. וְאוּלַי אֵין בְּרֵרָה?
שָׁקַעְתִּי בְּמַחְשָׁבוֹת קָשׁוֹת. וְהִנֵּה רָאִיתִי מִישֶׁהוּ נִגָּשׁ אֶל שָׁאוּל. אַחַר כָּךְ נוֹדַע לִי” שֶׁהוּא הוֹדִיעַ לוֹ שֶׁהַפְּלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ עַל הָאָרֶץ” וְשֶׁעָלָיו לְהַגִּיעַ מַהֵר” כְּדֵי לַעֲצֹר בַּעֲדָם. רָאִיתִי אוֹתוֹ מִתְלַבֵּט” וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא הֶחְלִיט לַעֲזֹב[4].
ב”ה. נִצַּלְנוּ בְּחַסְדֵי ד’. בְּלִי צֵל שֶׁל סָפֵק” שָׁלִיחַ זֶה הָיָה מַלְאַךְ אֱלֹקִים שֶׁהִצִּיל אוֹתָנוּ[5].
בָּרוּךְ ד’ שֶׁלֹּא עֲזָבָנוּ” וְהוּא מָגִנֵּנוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ.
——————————-
1. שמואל א כג יד.
2. שם יט – כג.
3. שם כד – כו.
4. שם כז – כח. רש”י.
5. שם כז רש”י.