הגדיל ד’ לעשות עם אלה

“והיה כי תבוא אל הארץ אשר ד’ אלוקיך נותן לך נחלה וירשת וישבת בה” (דברים כו א).
מפרש אור החיים הקדוש “והיה – לשון שמחה להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ על דרך אומרו ‘אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה’ (תהלים קכו)”” וכפירוש חז”ל – “אימתי ימלא שחוק פינו” דהיינו נתמלא שמחה” בזמן ש’יאמרו בגויים הגדיל ד’ לעשות עם אלה’ ” (ברכות לא א).
הביטוי הממשי להכרת החסד והטובה שהשי”ת עושה עמנו בבואנו אל הארץ הוא הבאת הביכורים שאתה מלא הכרת טובה ושמחה שזכית לבוא לארץ. אולם נשאלת השאלה: הנה אנו זוכים לבוא לארץ אך לא כולם מכירים בטובה ושמחים בה” הא כיצד? אולי הדבר יובן מפירוש רש”י על הדברים הכתובים “וירשת וישבת בה” – מגיד שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את הארץ וחילקוה.
בשלב המעבר בין הכניסה לארץ” כיבושה וחלוקתה לשבטים” היו טרודים ועסוקים במלחמות ובביסוס היישוב בארץ” ולא יכלו להתבונן ולחדור ולראות את החסד והטוב שהשי”ת עושה עמם” כדרכם של אנשים השקועים בעולם של עשייה וחומרנות. אבל אחרי ההתבססות בא יישוב הדעת” ואז היו מביאים את הביכורים לאות הכרת הטובה שזכו לה.
נכון לעכשיו” אשרינו מה טוב חלקו של דורנו” שאנו רואים עין בעין את דברי הנביא מהפטרת הנחמה “שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו ובאו לך בנייך מרחוק יבואו ובנותיך על צד תאמנה” (ישעיה ס ד) ויותר ויותר אומרים בגויים “הגדיל ד’ לעשות עם אלה”” להראות שאנו לכאורה מדינה קטנה בשטחה ובכמות האוכלוסין ובכל זאת מחשיבים אותנו בעולם למעצמה בעלת השפעה עולמית” בעלת עוצמה צבאית וחוסן כלכלי. וכל זאת עוד בטרם גילוי ההשפעה והעוצמה הרוחנית והמוסרית של עם ישראל כעם עולם” המשפיע והמאיר באור השי”ת לאנושות כולה כפי שכבר הובטח לאברהם אבינו “ואעשך לגוי גדול והיה ברכה ונברכו בך כל משפחות האדמה”.
דורנו עדיין עסוק וטרוד במלחמת הקיום על מדינתנו מבחינה כלכלית ובטחונית. עדיין לא הגענו אל המנוחה והשלווה אבל לא ירחק היום ולא רק הגויים יאמרו הגדיל ד’ לעשות עם אלה” אלא גם אנו נמלא שחוק פינו ונאמר בשמחה עצומה “הגדיל ד’ לעשות עמנו”. ויתקיים בנו “ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד’ אלוקיך ולבניך”.
בברכת שנה טובה ומתוקה
בציפייה לישועה השלמה