מְגִלַּת דָּוִד 47
וְאָז קָרָה הָאָסוֹן הֲכִי גָּדוֹל בְּחַיַּי: מוֹרִי וְרַבִּי הַגָּדוֹל וְהָעֲנָק” שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא עָלָה לַמְּרוֹמִים[1]. מָה אֶעֱשֶׂה עַתָּה אֲנִי לְבַדִּי? מָה יַעֲשֶׂה עַתָּה עַם יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ?
חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא יִחְיֶה עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת. הוּא הָיָה רַק בֶּן חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם בְּמוֹתוֹ” מֵרֹב צָרוֹת קָפְצָה עָלָיו זִקְנָה[2]. אָמְנָם הוּא הִשְׁאִיר אֶת בָּנָיו תַּחְתָּיו[3] אֲבָל הֵם רְחוֹקִים מִשִּׁעוּר קוֹמָתוֹ.
אֵין בְּרֵרָה. אִם כָּךְ גָּזַר ד'” סִימָן שֶׁעָלֵינוּ לְהִסְתַּדֵּר בְּכוֹחוֹת עַצְמֵנוּ. ב”ה לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל” יֵשׁ עוֹד נְבִיאִים.
שְׁמוּאֵל הָיָה צַדִּיק עֲנָק. הוּא לֹא נֶהֱנָה מִפֵּרוּר אֶחָד מֵהַצִּבּוּר. לְכָל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ” הוּא לָקַח אִתּוֹ אֶת כָּל הַנָּחוּץ לוֹ[4]. הוּא לֹא הִתְעַנְיֵן בִּכְלָל בַּהֲנָאוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה” הָיָה נָזִיר[5]. כָּל מָה שֶׁעִנְיֵן אוֹתוֹ בַּחַיִּים הָיָה לַעֲבֹד אֶת ד’.
מֵעַל הַכֹּל” הוּא הָיָה נָבִיא. נָבִיא הוּא קֹדֶם כָּל חָכָם גָּדוֹל” גִּבּוֹר בְּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת” תָּמִיד תָּמִיד מִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ” בַּעַל יְדִיעוֹת עֲצוּמוֹת בְּכָל עִנְיְנֵי הַתּוֹרָה” וְכָל הַזְּמַן עָסוּק בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה” אֵיךְ ד’ מַנְהִיג אֶת עוֹלָמוֹ. כָּל הַזְּמַן מִתְקַדֵּשׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְלֹא עָסוּק כְּלָל בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. כָּךְ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו” וְאַחַר כָּךְ נְבוּאָה שׁוֹרָה עָלָיו[6].
אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ.
——————————
1. שמואל א כה א.
2. תענית ה ב.
3. שמואל א ח א.
4. ברכות י ב.
5. נזיר סו א.
6. רמב”ם הלכות יסודי התורה ז א.