חיי הגוף כעבודת ד’ / הרב ברוך אפרתי

על סיפור בריאת העולם על פי התורה” אומר רש”י – “אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ’החודש הזה לכם'” שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל” ומה טעם פתח בבראשית? אלא משום ‘כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים'” שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם” שכבשתם ארצות שבעה גוים” הם אומרים להם כל הארץ של הקב”ה היא” הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו” ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו”.
אנו מורגלים לראות במערכת המצוות הרגילות את ההזדמנות הגדולה להתחבר עם ריבונו של עולם. כאשר אנו מתפללים בדבקות” שומרים שבת בקדושה” מקפידים על טהרת המשפחה” אזי אנו מתמלאים באווירה של קדושה וחיבור לד’.
כמו כן” לעיתים אנו מביטים על חיינו כנחלקים למישור גופני ומישור רוחני. מערכת המצוות ולימוד התורה” עולם הרוח” הוא החיבור לד’. ועולם הגוף והחומר שייך לעולם הזה” לחיי שעה של חולין. כך נדמה לפעמים.
אולם למען האמת” לא כך הם פני הדברים. אנו יודעים שספק דרבנן לקולא. אם לדוגמא אני בספק אם בירכתי ברכה אחרונה על השתיה” אינני חייב לברך שוב. אנו מקלים בספק.
אולם בענייני הגוף – בסכנת נפשות” אנו מחמירים מאד. אם יש ספק” או אפילו ספק שיש ספק” שמא יש סכנה בדרך מסוימת” אזי אסור הלכתית ללכת בדרך הזו ולהסתכן. ובלשון חז”ל – ‘חמירא סכנתא מאיסורא’. חמורה הסכנה מן האיסור. דינים גמורים מדאורייתא נדחים מפני ספק סכנה. חולה מסוכן אוכל ביום כיפור” אנו נוסעים ברכב לבית חולים אפילו בשל פציעה שיש בה ספק סכנה וכן הלאה.
אנו רואים אפוא” שהפגישה שלנו עם ריבונו של עולם איננה רק בעולם הרוח ובמערכת המצוות הידועות והרוחניות. פגישתנו עם ד’ היא גם במכלול החיים הגופניים והפשוטים” מה שאנו מגדירים ‘חיי הנורמה’. מצווה פשוטה” לכאורה גשמית” כשמירה על חיינו” שמירה על גופנו” מקרבת אותנו לריבונו של עולם לא פחות מאשר עוד לימוד תוספות בגמרא או הקפדה על תפילה במניין. וכלשון הרמב”ם בהלכות דעות- “היות הגוף בריא ושלם” מדרכי ד’ הוא”.
נחזור לרבי יצחק. כבר הרמב”ן עורר את השאלה” מה חשב רבי יצחק בשאלתו. האם באמת לדעתו כל סיפור בראשית מיותר? האם באמת התורה צריכה להתחיל ממצוות ולא מתיאור הבריאה? והרי הבריאה היא יסוד האמונה?
הרמב”ן ענה על כך תשובה עמוקה ויקרה מאד שלא כאן המקום לפרטה. אולם אבקש להציג מבט נוסף” הנוגע לחיינו.
ניתן לומר שרבי יצחק טוען בהווה אמינא” שכיוון שעיקרה של תורה הוא המערכת המצוותית הרגילה והרוחנית” אזי יש להדגיש רק אותה ולא את בריאת עולם החומר והגוף. התורה היא נטו עולם הרוח” כך טוען רבי יצחק בשלב השאלה. על כן” יש להתחיל מהמצווה הרוחנית של קידוש החודש” ולא מתיאור בריאת העולם הגופני על חלקיו” בהמותיו” עציו” וחושיו.
ועל כך משיב רבי יצחק – הנחת היסוד אינה נכונה. התורה לא יכלה להתחיל ממערכת המצוות הרגילות” כי אם דווקא מעולם החומר” מהבניין הארצי” משום שגם דרכי החומר והגוף דרכי ד’ הם. טעות לחשוב ש ‘החודש הזה לכם’ הוא כל התורה” בעוד עולם החומר” בריאת שמים וארץ” החיות והמאכלים” האדם וכוחות גופו” חושיו וצרכיו” אינם חלק מעבודת ד’. רבי יצחק מעורר אותנו להבין ולזכור שדבר ד’ אינו בא רק בעולם הרוח ובמצוות המיוחדות לו. דבר ד’ מצוי גם בנורמה החומרית” ובעולם הגוף על כוחותיו הנראים כחולין ללא לחלוחית קודש. לא זו אף זו- רבי יצחק מסביר שיסוד הבריאה החומרית הוא יסוד הטענה שלנו על ארץ ישראל. אלקינו אינו אלקי הרוח אלא אלקי העולם כולו. תיקוני החומר גם הם מדרכי ד'” וכיוון שכך” הוא בראם והוא נותן לנו את עולם החומר בארץ ישראל” להעבירה מקליפת כנען לארץ שעיני ד’ בה.
דומה שגם בימינו” חלקנו עדיין שבוי בשלב השאלה של רבי יצחק. אנו מורגלים לראות ברוחניות עבודת ד'” ובחומריות עבודת החומר. אך לא היא. אנו יכולים ויכולות לזכות בכל יום בכמה מצוות מדאורייתא” חשובות לא פחות מהמצוות הידועות לנו. ניקח לדוגמא את מצוות הזהירות בדרכים. מצווה גופנית” תדירה” שאינה זוכה להילת קדושה כמו הנחת תפילין על אף שהיא חשובה ממנה מבחינה מסוימת. בכל חגירת תינוק ברכב בכסא התינוק” בכל ציות לרמזור” אנו שומרים על שלמות גופנו” ומקיימים את דבר ד’ ‘ונשמרתם לנפשותיכם'” ‘אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש’. החיבור לד’ בשמירה על חוקי התנועה לדוגמא הוא חיבור חי ומהותי” גם אם יום יומי.
אמת” שמירת חוקי התנועה אין בה אותה אווירה קדושה שבהנחת תפילין. אך ממתי אנו מודדים קדושה באווירה? התורה הגדירה את הדבר כמצווה” ועל כן ודאי ישנה השראת שכינה בהקפדה על חוקי התנועה כבכל מצווה.
הבה נטה אוזנינו לרבי יצחק” נשים לב ששמירת הגוף והדגש הגופני גם הם מדרכי ד'” ובכך תורתנו תהיה תורת חיים.