ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וירא
פרשה נוכחית: חיי שרה
פרשה הבאה: תולדות
 


רוח נפש ונשמה ופוסטמודרניזם

הרב שלמה אבינר


קשה להגדיר פוסטמודרניזם. באופן פשוט, הוא ניגוד למודרניזם, שגם אותו קשה להגדיר. לכן יש לומר שיש הרבה סוגים של פוסטמודרניזם. כל אחד והפוסטמודרניזם שלו. אם תרצו, זו תהיה הגדרה: האדם הוא הקובע את האידיאלים שלו, את ערכיו, את שאיפותיו. הוא קובע את מהות חייו על פי נטיותיו. איש באמונתו יחיה. הוא בונה את עולמו בחיים ובמחשבה על יסוד עולמו הפנימי.
אלא שעולמו הפנימי של האדם הנו מורכב מאוד, מגוון מאוד, וגם זירה למלחמות ולסתירות. כידוע יש בו נפש רוח ונשמה, וכל אחת מושכת לכיוון אחר.
הדברים מבוארים בספר "אורחות צדיקים", בפרק האחרון, "שער יראת שמים".
כמובן, עיקר האדם הוא נשמתו. הנשמה היא בת מלך מלכי המלכים. ויפח באפיו נשמת חיים. אמנם היא הושמה בגוף המלוכלך, אבל היא תמיד שואפת אל ריבונו של עולם, "שאו מרום עיניכם", במיוחד בעם ישראל, "כי עם קדוש אתה לד' אלוקיך".
אבל יש לאדם שני אדונים, הנפש והרוח, שהם שותפים לאדם ולבהמה.
הנפש מושכת את האדם לאכול ולשתות, להתמסר לכל מיני תאוות גופניות, ללכת אחר מראה עיניו. הפסיכולוג פרויד ראה בה את עיקר האדם.
הרוח מושכת את האדם לשררה, לכבוד, לכעס, לגאווה. תופעות אלו נמצאות גם בבעלי חיים במידה מסוימת. הפסיכולוג אדלר ראה ברדיפת כבוד, בתסביך הנחיתות, את עיקר האדם.
כאשר הנפש והרוח שולטות, כלומר התאווה והגאווה, הן מחלישות את הנשמה. היא נקלעת בכף הקלע.
הפוסטמודרניזם הוא תמהיל משתנה מאדם לחברו, של נשמה, רוח ונפש, באחוזים שונים - מעט נשמה, והרבה רוח ונפש, וכמובן סוגים שונים של דרישות רוח ונפש. כל זה מסביר את הרלטיביזם המוסרי העומד ביסוד הפוסטמודרניזם: והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע. האדם הוא המכריע מה הן אמות המידה של הטוב ושל הרע. זה חטא אדם הראשון, כפי שמסביר הרמב"ם בתחילת מורה נבוכים, ורבי חיים מוולוז'ין בספר נפש החיים (שער א פרק ו הגהה).
ענייננו הוא להגדיל את הנשמה, להאיר את הנשמה, שהיא תזכך ותרומם את הנפש ואת הרוח. שמא תאמר: זאת הנשמה תכביד על האדם, לעומת הנפש והרוח אשר בונות לו חיים נעימים של התאמה עם עצמו, אותנטיות עם עצמו. לא כן. המביט על המציאות בעין פקוחה יראה שזה להפך. החי חיי נפש ורוח משועבד בעבודה קשה של רדיפת כסף, הנאה, כבוד, בילוים, מעמד, קריירה וכד'. והחי חיי נשמה הנו מאושר. אשרי יושבי ביתך. אשרי תמימי דרך.
כי עיקר האדם הוא הנשמה, זה הטבע הפנימי שלו. הנפש והרוח, המשותפות לו ולבהמה, הן רק אמצעים, לא מטרה. כמובן, כאשר אור הנשמה מאיר, גם הן נעשות זכות וטובות, נחמדות ונאמנות.
אשרי העם שככה לו, אשרי העם שד' אלוקיו.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: