ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וירא
פרשה נוכחית: חיי שרה
פרשה הבאה: תולדות
 


"אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'"

הרב אלישע וישליצקי

פרשה ונפש בחבלי משיח
שיחות הרב אלישע וישליצקי זצ"ל לפרשת השבוע
"אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'"
שיחה לפרשת נח

סם חיים
אנחנו נמצאים ערב חידוש התפילה על הגשם, "ותן טל ומטר". התורה בכל הדימויים שלה נמשלת לגשם, "יערוף כמטר לקחי". למה דווקא לגשם?
אומר היה הגאון מווילנא בספר 'אבן שלמה' בפרק הראשון: יש סוג של אנשים שיודעים כי הגשם עומד לרדת, והם יכולים להכין את הקרקע בצורה נכונה; לנכש את העשבים והקוצים, לחרוש כראוי, להכין את הקרקע להיות כלי קיבול להופעת הגשם. וכשיעשו כך, יהיה הגשם לברכה.
אבל, אם אני חקלאי עצלן, לא מתכונן, לא מנכש את העשבים ולא עוקר את הקוצים, אז הגשם שיגיע למציאות יצמיח את הקוצים. אותו אדם עם גישה שונה. בגמרא בקידושין מופיע צד אחד - התורה נעשית להם סם חיים . והגמרא במסכת יומא ובמסכת שבת מביאה גם את הצד השני, אם לא זכו - נעשית להם סם המוות.
אין זה אומר שאם אדם פותח ספר ולומד, יצר הרע נמסר בידו, אלא הכול תלוי בכוונת הלב, בגישה. אם אדם רוצה שהמפגש עם הלימוד יטהר את מידותיו, והוא חותר לזה ומשקיע בשאיפה הזאת, הלימוד ישפיע על מידותיו לטובה. אבל אם אני אטום, אם אינני רוצה לשנות את מידותיי, העובדה שאני פוגש אותיות שהן דבר ה', זהו סוג של מפגש שעלול להעצים את מידותיי המקולקלות בגלל תוספת העוצמה הרוחנית של התורה. זהו סם המוות.
שורש האמונה ושורש המרי
המדרש בסוף פרשת וזאת הברכה מבדיל, ויוצר אבחנה בין צדיק לרשע. ואומר: הצדיקים על כל דבר שאוכלים ושותים ורואים, מברכים. רואה שמש זורחת ומברך 'יוצר אור', רואה שמש שוקעת ומברך 'מעריב ערבים'. אבל הרשעים אינם מברכים: רואה שמש זורחת ולא מברך 'יוצר אור' וכן לגבי השמש השוקעת.
מה יגיד המדרש על אדם כמוני, שאומר בכל בוקר 'יוצר אור' עם ברכה אבל לא מפני שראיתי שמש זורחת, אלא כיוון שאני הולך לבית הכנסת, ושם יש סידורים, ובתוך הסידורים - תפילת שחרית, ובתוך תפילת שחרית - ברכת 'יוצר אור', ושם, כאשר אני מגיע לעמוד המתאים אני מברך ברכת יוצר אור.
אינני חושב שאפשר להגדיר אותי כרשע, בעיקר בגלל חזות חיי החיצונית, ואני אפילו אומר יוצר אור בבית הכנסת. מצד שני, צדיק אי אפשר לקרוא לי - אני לא ראיתי שמש זורחת ובכל זאת בירכתי. אין שום קשר בין הברכות שלי והתחושות שלי לבין המציאות הטבעית.
לעומת זאת, יש לי שכן, שלא מברך יוצר אור. הוא רואה שמש זורחת, וזה מחדש אותו, ומעמיק את כל אישיותו, אבל הוא לא מברך על זה יוצר אור. למה? כי הוא רואה את השכן שלו, שמברך 'יוצר אור' בלי שום קשר לשמש זורחת. אז הוא מבין שאין קשר ביניהם. יש עולם טבעי, מתחדש, צומח, משתנה, ויש עולם של ברכות, ו'הקבוצה הזאת שנקראת דתיים', היא הקבוצה שהחליטה להגיד מילים מסוימות או לעשות מעשים מסוימים. אבל אין יחס בין מה שהם אומרים או עושים לבין המציאות הטבעית. האחד אינו יכול להיקרא 'צדיק', והשני לא יכול להיקרא 'רשע' כי הוא לא מגיב בשלילה כלפי המילים 'יוצר אור', אלא הוא רק רואה מהשכן שלו שאין שום קשר ביניהם.
אלא ש"עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" . ומכאן אפשר להבין כי ברמת הנפש, ברמת היצר, ברמת הדעת וברמת המידות - "שורש האמונה הוא שורש המרי " זה בעצם אותו עניין. כוחות חיים שמהם ודרכם יכול אדם לברר ולשאול, מיהו מקור החיים? מה הם החיים שהוא נתן לו? ומה מתוך החיים האלה הוא צריך ליישם? יביאו לכך שהמפגש עם 'הסרגל האלוקי' יהיה מכוון באופן טבעי אל הנפש, מכוון אל המידות, והאדם ירצה לנקות אותם, להסיר את ה'חשבונות הרבים'. לא להנציח אותם. לא 'לשים כיפה על החשבונות הרבים', אלא ליצור מושג בנפש שיהיה הרבה יותר מאיר, מחובר, מחדד את המושג 'אלוקים עשה את האדם ישר'. אם האדם אינו רוצה בהשפעה הזאת, בקשר ובחיבור הזה, אזי הוא משאיר את הנפש שלו בלתי מטופלת.
על כן - "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' ", מתוך המציאות הטבעית, אם יש לאדם פתיחות לכך שמאחורי כל המציאות הטבעית עומד רצון ה' - זה שורש האמונה, ובאותה מידה - אם אני חסום, אטום - זה שורש המרי .

על כן - "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' ", מתוך המציאות הטבעית, אם יש לאדם פתיחות לכך שמאחורי כל המציאות הטבעית עומד רצון ה' - זה שורש האמונה, ובאותה מידה - אם אני חסום, אטום - זה שורש המרי .

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: