התפילה – מתנה אלוקית

נאמר בפרשת בראשית “וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח” כי לא המטיר ה’ אלוקים על הארץ” ואדם אין לעבוד את האדמה” (בראשית ב ה). מבאר רש”י: כל בריאת שמים וארץ” כל מה שברא ה’ בכל יום היה בכוח ומוכן להופיע” וכן הצמחים” על פתח הקרקע עמדו עד היום השישי” ולמה לא התגלו? כי לא המטיר ה’. ומדוע לא המטיר? “לפי שאין אדם לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים” וכשבא האדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים”.
למדנו מכאן ערכה של תפילה – הקב”ה ברא את עולמו בששה ימים. לכל יום מהות ותפקיד” אך הכול מחכה וממתין לתפילתו של אדם הראשון. רק מכוח תפילתו” יופיע כל השפע הזה המוכן לעולם” ועל ידי שנענית תפילתו” יכול האדם להכיר בטובתו של ה’ ולהכיר גם מה רב כוחה של התפילה.
אך התפילה לא נועדה רק כדי לספק את צרכיו של האדם. אלא היא “התענוג היותר כשר שבתענוגים”” אומר הרב קוק (עולת ראיה יג). התפילה מאפשרת פתיחת קשר בלתי אמצעי בין נשמתו של האדם אל מקורה – מקור החיים כולם – מלך מלכי המלכים הקב”ה.
כך נוכל להבין מה היתה קללת הנחש” במה נענש? שהרי ה’ אומר לו “ועפר תאכל כל ימי חייך” ולכאורה הרוויח הנחש ולכל מקום שהוא הולך מזונו מובטח.
ומדוע זה נחשב לקללה? אלא שמתוך שמזונו מצוי תמיד” אין הוא זקוק להתפלל על כך” אינו צריך לפנות לקב”ה לבקש את מזונו ובזה הוא נתקלל” בניתוק הקשר בינו לבין יוצרו (שמעתי מהרב גולדויכט זצ”ל).
על כן מתנה נפלאה נתן לנו הקב”ה – תפילה שמה. ומצווים אנחנו להעמיק בה ולהבין את ערכה ומהותה” שלא נבוא חלילה לזלזל בה” להמעיט בערכה או לעתים אף להפסידה חלילה.
בפינות הבאות נשתדל לעמוד על ערכה ומהותה של התפילה המלווה אותנו יום יום בעבודת בוראנו