ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וירא
פרשה נוכחית: חיי שרה
פרשה הבאה: תולדות
 


ימינו כקדם / הרב ברוך אפרתי

-----


שתי חברות אנו מוצאים בימי נח - חברת המבול, וחברת הפלגה. לאחר התפוצה האנושית במרחבי הארץ, החלה שאלת התרבות של האנושות. האנושות כבר קיימת, אך עתה היא שואלת את עצמה 'מי אני, מהי זהותי'. לשאלה זו, ענתה חברת המבול תשובה ברורה - ה'אני' הוא גופו הפרטי של האדם. כדברי רש"י בשם חז"ל 'לא נחתם דינם אלא על הגזל'. גזל הוא מעשה הנובע מאדנות הגוף האנוכי על הרוח. אדם חומד את ממון חברו, ומוכן לאבד את נשמתו ואת שכניו עבור הממון החומרי הזה. וכן בחטאם בניאוף - 'ותשחת הארץ-לשון ערווה'. הנואף מאבד את מוסרו ובוגד בחברו עבור הנאה גופנית אישית. הגוף האישי כבסיס התרבות.
כך חי העולם, שקוע בתרבות הגוף והאגואיזם, שנים רבות. והנה, לאחר ההתערבות האלוקית בהבאת המבול, פנה העולם אל עבר תרבות אחרת, קוטבית לזו הראשונה - דור הפלגה, שהיה דור של מדעי הרוח והחברה. הזהות המרכזית הייתה כוח המחשבה והדיבור - 'ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים'. חברת הפלגה הגיבה לחורבן חברת המבול בצורה רדיקאלית. אם האנושות אינה יכולה להתנהל על בסיס הגוף והאגואיזם, אזי היא תתנהל על בסיס הרוח והקומוניזם.
אך גם חברה זו, הביאה חורבן. תרבות שכולה רוח ודיבור, ללא עולם הגוף והפרט, סופה להיחרב, בהיותה לא נורמאלית מיסודה וחוטאת לרצון ד'.
תנועה תרבותית זו, מקוטביות גופנית אגואיסטית לקוטביות רוחנית המוחקת את הפרט, היא נחלת הדורות כולם. ההיסטוריה האנושית נוהגת להדגיש במטוטלת הדורות, פעם את הגוף ופעם את הרוח. פעם את הפרט ופעם את הכלל. האלילות והאמנות הגופנית הסתיימה באלילות קתולית רוחנית ואוניברסאלית. חשכת ימי הביניים הנוצריים הסתיימה בפריחת אמנות הגוף וזכויות הפרט באירופה. המהפכה התעשייתית החומרית הסתיימה במהפכה חברתית מעמדית, וכן הלאה.
'ועל שתי אלו (החברה הגופנית האגואיסטית והחברה הרוחנית הקיצונית) נשאר בבני ישראל שתי אותות: אות המילה שחתם בבשרנו הוא שלא להיות נמשך אחר הגוף לגמרי. ואות תפילין ושבת הוא לבטל אליו יתברך כל החכמה והשכל' (שפת אמת, נח תרמ"ה).
ברית המילה וקדושת התפילין, באים לכונן בישראל את החברה הראויה, חברה מאוזנת ובריאה. המילה והתפילין מקשרים את המציאות לרצון ד', למצב הבריא שד' רוצה בעולמו. התפילין עוקדים את פרשיות הברית הכללית והרוחנית לגוף האדם הפרטי. ברית המילה עוקדת את עולם הגוף האישי לברית האומה עם אלוקיה.
על כן, צדקה עשה ד' שנתן בעולמו את בית ישראל. לאחר הניסיון הנכרי להעמיד את התרבות על רגל אחת באופן קיצוני, גופנית או רוחנית, אישית או חברתית, באה היהדות ומבשרת על אפשרות עמידה יציבה על שתי רגליים בו בזמן. עולם הגוף והפרט צריך לבוא לידי ביטוי גמור ושלם, 'בשבילי נברא העולם' . ובה בעת, עולם הרוח והכלל צריך להיות מפותח בכל צורותיו, לא כניגוד אלא כנשמת הגוף והפרט 'מי כעמך ישראל'. הבשורה הישראלית היא בשורת הברית המקשרת בין העולמות הללו. כך בנויה ההלכה, כך בנוי התנ"ך, כך בנויה ההסטוריה הישראלית. מגמת חיינו צריכה להיות בקשת ההרמוניה והיציבות הבריאה בחיים, לנו ולעולם. אנו מצווים ליצור חברה שלישית, בצד חברת המבול וחברת הפלגה, חברה שהיא סגולת האיזונים, ממלכת כהנים וגוי קדוש.



מאמרים נוספים מעלון פרשת נח תש"פ:
לתקן עולם במלכות שדי - הרב דב ביגון
"אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'" - הרב אלישע וישליצקי
קשת - הרב דוד לנדאו
כשהעולם קורס - הרב חגי לונדין
לרומם את ערך הדור - הרב יורם אליהו
למה להרוס הכול? - הרב ניסים ויטנברג

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: