לפום צערא אגרא

בתחילת מסעו לארץ ישראל אומר הקב”ה לאברהם אבינו: “לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך” (יב א). רש”י מפרש “אשר אראך” – לא גילה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דיבור ודיבור כיוצא בו (בפרשת העקדה) “את בנך” את יחידך” אשר אהבת” את יצחק “. כיוצא בו “על אחד ההרים אשר אומר אליך” (כב ב) – שם מפרש רש”י – הקב”ה מתהא הצדיקים (משהה לצדיקים) ואחר כך מגלה להם וכל זה כדי להרבות שכרן.
כי לפי גודל הצער גודל השכר – לפום צערא אגרא. ואכן יש הבדל בין אדם המתנה את עלייתו לארץ ישראל באומרו: רק אם אדע מה הם התנאים הצפויים לי” כמו עבודה” דירה מרווחת וכו’ רק אז אעלה לארץ” ובין אדם שעולה לארץ בלא תנאים מוקדמים אלא רק מתוך אהבתו ואמונתו” כאברהם אבינו בהליכתו לארץ ובהליכתו לעקוד את בנו. וכל זאת מתוך אהבתו הבלתי מסויגת לשי”ת לעשות רצונו.
נכון לעכשיו” מעשה אבות סימן לבנים. גם בדורנו עוד בטרם קמה המדינה” היו חלוצים שעלו לארץ בלי תנאים מוקדמים” הלכו אל הבלתי נודע” אל הסכנות” אל הסבל” אל הרעב” אל הקדחת” וכל זאת מרוב אהבתם לארץ חיינו. והם הם החלוצים שהכשירו את הקרקע להקמת מדינת ישראל ושכרם גדול מאוד כי לפום צערא אגרא.
ואכן זכינו לראות כיצד שבו הבנים לגבולם כפי שהובטח לרחל אמנו שהשבוע חל יום פטירתה “כה אמר ה´ קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים” רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו. כה אמר ה´ מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה” כי יש שכר לפעלתך נאם ה´ ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נאם ה´ ושבו בנים לגבולם” (ירמיה לא” טו-יז).