ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 


מייאוש לתקווה בנישואין

אסתר אברהמי

יותר ויותר זוגות ממורמרים ועצובים מגיעים לטיפול זוגי. אני שומעת מהם שאינם מבינים למה היו צריכים את הנישואין בכלל. זה הרי כל כך קשה ומייגע... יש שאמרו שאינם שמחים בשמחת חתן וכלה ומסתכלים עליהם ברחמים... כביכול: אין לכם מושג למה אתם נכנסים... 'ולשמחה - מה זו עושה?' (משלי)
המניע העיקרי שלי בכתיבת המאמרים הוא להראות שתוך כדי ההתמודדויות בחיים, אפשר להיות מאושרים. ולמי שהתקשו בבניית הזוגיות, ניתן להצליח ולעורר מחדש את האהבה שהייתה מנת חלקם כשנישאו ואף לחזק ולהעמיק אותה.
רוב הזוגות שמגיעים לייעוץ, באים עם רצון לשינוי ולהצלחה. אך ישנם זוגות שמגיעים ללא אמונה ומוטיבציה לשינוי. כאשר הרצון אינו מתעורר מבפנים, אין כמעט אפשרות ליצור שינויים חיוביים. אני רואה זוגות שהייאוש הוא נחלתם. אני תוהה לשם מה הגיעו, ואני מגלה שהם באו לשפוך את לבם ולתנות את צרותיהם. תוך כדי כך, הם מצדיקים את עצמם ומאשימים את האחר. יש כאלה שגם מלאים כעס על בורא העולם שמביא עליהם את המצב הזה. אני מעוררת למחשבה, אם מצבם הוא מעשי ידי הקב"ה או מעשי ידיהם....
המצוקות, התסכולים והייאוש, הם אכן קשים מנשוא. בעיקר כשהם מנסים בכל כוחם להרגיש טוב ביחד, אך כל אחד בדרכו ללא התאמה וחיבור ביניהם. כך הם נוחלים אכזבות פעם אחר פעם וכל זאת, כשהם בדרך כלל מלאים בכוונות טובות.
ואני שואלת בכאב, מה קרה לחברה בעם ישראל? כיצד הגענו לשפל כזה? מתחתנים עם תקוות גדולות ומוצאים את עצמם במאבקים, בייאוש ובעצבות.
מניסיוני בפגישות עם זוגות כאלה ולהבנתי, ישנו חוסר בלמידה והבנה כמו :
" בראש וראשונה, חובה לברר כל אחד עם עצמו ואח"כ ביחד, מהי משמעות ותכלית הנישואין.
" חוסר בהבנה, מהיכן נובעים הקשיים. "איך לא ראינו קודם"? בד"כ הם נזכרים לאחר שנים ואומרים שהיו סימנים כבר לפני החתונה. "אבל חשבנו שזה לא נורא, או אפילו נחמד ומיוחד". או: "זה ישתנה עם הזמן", או "אעזור לו/לה להשתנות". או "אם הוא אוהב אותי, הוא ישתנה בשבילי", "אם היא אוהבת אותי, היא תמלא את רצונותי" וכן הלאה.
" חוסר בידע ובלימוד, כיצד יוצרים תקשורת רגשית מקרבת, השונה בתכלית מתקשורת של שותפות חברתית/עסקית.
" ישנן טראומות רגשיות ה"ממתינות" מתחת לפני השטח לריפוין. תוך כדי מערכת היחסים, נוצרים מצבים שמזכירים ולו במעט, משהו מהטראומה ואז לחצן האזעקה מופעל, כי הסיטואציה נוגעת בכאבי העבר. התגובה עוצמתית (עקב הטראומה) וחסרת פרופורציה ביחס לסיטואציה. כתוצאה מכך, יתכנו הנחות מוטעות והאשמות כלפי בן הזוג, עקב ראייה סובייקטיבית ולא ריאלית של המציאות, מבלי יכולת רגשית לברר ולהתמקד רק במקרה עצמו. מצבים כאלה, הם הזדמנויות לחשיפת הטראומות והבראתן. אך היות שחסרה מודעות לכך, מחמיצים את ההזדמנויות הללו והכאב רק הולך ומתגבר. לאור סחרור כזה, מגיעים למצבי ייאוש, תסכולים וכעסים, גם על בורא עולם. כאשר יתמקדו באחריותם ללמוד, לברר ולהתייעץ, הם ירפאו את עצמם ובכך יראו את חסדו ואהבתו יתברך.
" חוסר בידע ובהבחנה שלאחד מבני הזוג, ישנה הפרעת אישיות, הדורשת טיפול אישי אינטנסיבי ושורשי. בן הזוג השני הסובל מכך, מוצא סיבות שונות ש"מצדיקות" את ההתנהגות הכפייתית. בעיקר האשמה עצמית שמזינה את הזוגיות ההרסנית. כשאני שואלת אם היו סימנים לפני החתונה, בד"כ התשובות הן כמו: "את האובססיביות פירשתי כאכפתית ואישיות חמה ואוהבת. עכשיו אני מבין שזו אינה אהבה, אלא פחד מנטישה ואני מרגיש חנוק ולא חופשי". או: "ראיתי שיש בו המון מרץ ואנרגיות וזה מה שמשך אותי אליו. לא העליתי בדעתי שכל זה יתפרץ נגדי". או: "ראיתי שהוא כועס ובזמנו חשבתי שהוא צודק. חשבתי שאם לא ארגיז אותו, הוא יהיה נחמד כלפי...".
" תרבות המערב שאנו מצויים בה, על כל גווניה, הורסת כל חלקה טובה בזוגיות ובמשפחתיות. לכן אם חפצי חיים של אהבה וכבוד אנחנו, אין לנו אלא לחזור אל מקורות הקודש שהם מקורות חיינו ולחיות על פיהם את חיי הנישואין.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: