בְּרוּכָה אַתְּ אֲבִיגַיִל
מְגִלַּת דָּוִד 52
הִיא דִּבְּרָה בְּכָזוֹ חָכְמָה” בְּעֹמֶק” בִּרְצִינוּת” בַּעֲדִינוּת. אַשְׁרֵינוּ שֶׁרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא שָׁכַח אוֹתָנוּ” וְשָׁלַח נְשָׁמוֹת עֶלְיוֹנוֹת כָּל כָּךְ שֶׁל נָשִׁים נִפְלָאוֹת.
אֲבָל הִיא מִסְכֵּנָה שֶׁבַּעֲלָהּ נָבָל כָּזֶה.
– “בָּרוּךְ ד’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחֵךְ הַיּוֹם הַזֶּה לִקְרָאתִי”[1].
הִיא הִסְתַּכְּלָה עָלַי בְּעֲנָוָה.
– אֲנִי מַעֲרִיךְ מְאֹד אֶת חָכְמָתֵךְ” שֶׁהִצַּלְתְּ אוֹתִי מִלִּשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי. לוּלֵא הִתְעָרַבְתְּ הָיִיתִי הוֹרֵג אֶת נָבָל וְאֶת כָּל אֲנָשָׁיו. תּוֹדָה רַבָּה לָךְ עַל שֶׁהִצַּלְתְּ אוֹתִי מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים.
לָקַחְתִּי מִיָּדָהּ אֶת הַמָּזוֹן שֶׁהֵבִיאָה.
– לְכִי לְבֵיתֵךְ לְשָׁלוֹם. שָׁמַעְתִּי בְּקוֹלֵךְ וְאֵין לִי טְעָנוֹת [2].
————————————-
1. שמואל א כה לב.
2. שם לג. לה.