אֲנִי מִתְחַתֵּן עִם אֲבִיגַיִל
מְגִלַּת דָּוִד 53
נָבָל מֵת לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר. נוֹדַע לִי עַל כָּךְ כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה.
כַּאֲשֶׁר אֲבִיגַיִל חָזְרָה לְבֵיתָהּ ” הִיא מָצְאָה אֶת נָבָל בַּעֲלָהּ שִׁכּוֹר לְגַמְרֵי” לָכֵן לֹא דִּבְּרָה אִתּוֹ כְּלָל. בַּבֹּקֶר” כַּאֲשֶׁר פָּג יֵינוֹ” הִיא סִפְּרָה לוֹ שֶׁשָּׁלְחָה לָנוּ מָזוֹן בְּמַתָּנָה. כְּשֶׁהוּא שָׁמַע זֹאת” הוּא הִצְטַעֵר כָּל כָּךְ” עַד שֶׁאִבֵּד אֶת הַהַכָּרָה. וְכָךְ הוּא שָׁכַב כְּמוֹ אֶבֶן בְּמֶשֶׁךְ עֲשָׂרָה יָמִים” וְאָז הוּא מֵת [1].
בָּרוּךְ ד’ שֶׁהֶעֱנִישׁ אֶת נָבָל” וְיָדַי נְקִיּוֹת מִדָּם![2]
נִזְכַּרְתִּי בָּרֶמֶז שֶׁל אֲבִיגַיִל” שֶׁבְּבוֹא הַיּוֹם הִיא תִּשְׂמַח לְהִתְחַתֵּן אִתִּי. וַדַּאי גַּם אֲנִי אֶשְׂמַח מְאֹד. מָה יוֹתֵר גָּדוֹל מֵאֲשֶׁר לִהְיוֹת נָשׂוּי עִם נְבִיאָה” שֶׁתּוּכַל לְהַדְרִיךְ אוֹתִי בְּחַיַּי הַקָּשִׁים כְּמֶלֶךְ. וְאָמְנָם” לֹא רָצִיתִי לְהָבִיךְ אוֹתָהּ” כִּי אוּלַי לֹא הֵבַנְתִּי נָכוֹן אֶת דְּבָרֶיהָ” וְלָכֵן לֹא פָּנִיתִי אֵלֶיהָ יְשִׁירוֹת” אֶלָּא שָׁלַחְתִּי אֵלֶיהָ שְׁלִיחִים.
– דָּוִד מַלְכֵּנוּ מְעֻנְיָן לָשֵׂאת אוֹתָךְ לְאִשָּׁה.
הֵם סִפְּרוּ לִי שֶׁהִיא מִיָּד הִשְׁתַּחַוְתָה וְאָמְרָה “הִנֵּה אֲמָתְךָ לְשִׁפְחָה” לִרְחֹץ רַגְלֵי עַבְדֵי אֲדוֹנִי” ” וּמִיָּד עָלְתָה עַל הַחֲמוֹר וּבָאָה אֵלַי עִם חָמֵשׁ נַעֲרוֹתֶיהָ ” וּב”ה הִתְחַתַּנּוּ[3]. שָׂמַחְתִּי מְאֹד.
הִתְחַתַּנְתִּי גַּם עִם אֲחִינֹעַם מִיִּזְרְעֶאל.
בַּאֲשֶׁר לְמִיכַל” שֶׁשָּׁאוּל הַמֶּלֶךְ הִבְטִיחַ לִי אוֹתָהּ” הוּא נָתַן אוֹתָהּ לְפַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ. עָצוּב מְאֹד [4].
——————————
1. שמואל א כה לו-לח.
2. שם לט.
3. שם מ-מב.
4. שם מג-מד.