ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: משפטים, שקלים
פרשה נוכחית: תרומה
פרשה הבאה: תצוה, זכור
 


משוועת לביטויי רגשות בנישואין א'

אסתר אברהמי

שירה ביקשה להגיע באופן אישי, ללא בעלה. היא התיישבה בחוסר אונים ונראתה מיואשת. הצעתי לה שתיה והמתנתי.
"אני גמורה, לא מסוגלת יותר..." ופרצה בבכי חרישי. אח"כ הוסיפה: "אני מרגישה בודדה. יש לי בעל, אך אין לי אותו. אני מרגישה שהוא מתנהג כמו ילד ולא כמו בעלי...."
"במה זה מתבטא?", שאלתי. "במה לא?", ענתה. "בכל תחום בחיים ה"משותפים" שלנו. אני האחראית היחידה על כל מה שקורה בבית. כבד לי. הוא יוזם רק מה שעושה לו טוב. אני לא יודעת אם הוא אנוכי או מופנם. הוא לא מבין מעצמו. אני קורסת רגשית ופיזית גם יחד...". לאחר שתיקה קצרה הוסיפה:"חלמתי שיהיה לי גבר תומך, מפרגן, רגיש, שיהיה לי על מי להישען.... אין לי מכל זה ולא כלום". סיימה את דבריה ופכרה את פניה בידיה.
שאלתי, האם היו לה סימנים לאופיו לפני החתונה. "לא שמתי לב. פירשתי את חוסר היוזמה שלו כמחווה בשבילי שהוא נותן לי מרחב לדבר וליזום ולבטא את עצמי. כי אני כזאת שצריכה מרחב.... עכשיו שאת שואלת, אני נזכרת שבעצם כן. היו סימנים. רק שלא ידעתי לפרש אותם נכון. כשהייתי שואלת אותו מה הוא מציע לעשות, לקנות, לאן ללכת וכד', הוא היה עונה, מה שאני רוצה. אז חשבתי שזה נפלא. אני באמת עושה כל מה שאני רוצה, אבל אין לי פידבק ואין התנגדות, אין לו רצון ואין לי פרטנר לחיים משותפים. ההפך, הוא עול כבד בשבילי... קשה לי, אני קורסת...".
חיכיתי מעט ואחר שאלתי:"יש בבעלך גם תכונות טובות?" "בודאי", ענתה. "נראה לך שהייתי נשארת איתו חמש עשרה שנה ככה? התכונות הטובות שלו החזיקו אותי, בתקווה שאולי אזכה שיתייחס גם אלי. הוא אדם טוב, שקט ורגוע.... יותר מדי. הוא אדם תורני וערכי, הוא אבא מקסים לילדים... את מבינה למה אני לא מסוגלת לעזוב אותו? מסכנים הילדים. הם כל כך אוהבים אותו. לא יכולה לחשוב שאנתק אותו מהחיים שלהם. ובינתיים אני זו שסובלת..."
"אני מבינה שיש לך ציפיות גדולות ממנו וכשאינן מתמלאות, את מתאכזבת.". היא נכנסה לדברי: "יותר מזה! לא רק מתאכזבת, אלא מתרסקת, שבורה. שואלת את בורא עולם למה?, מה עשיתי לך? אני רוצה חיי אהבה... מה, לא מגיע לי?" שירה פרצה בבכי מר. הגשתי לה כוס מים. לאחר שנרגעה מעט, אמרה:"מה שהכי חסר לי, זה יחס רגשי רומנטי. אין לו את זה. הכי מאכזב זה שגם כשאני אומרת לו במפורש לאיזה מחווה רומנטית אני זקוקה, במקרה הטוב הוא ממלא את רצוני באותו זמן, אבל אח"כ שוכח. זה מעליב ומתסכל. במקרה הגרוע, הוא מסתכל עלי ומגיב לא לעניין. כמו: אבל אני עובד ומפרנס ואני עושה הרבה דברים שאת מבקשת. נו, תגידי, אפשר לחיות ככה? הלוואי שהייתי מצליחה לא לצפות ממנו לכלום, כך שגם לא אתאכזב ממנו... ומעצמי. הרי יש לי ניסיון מר. אז למה אני חוזרת שוב ושוב עם תקוות שברור לי שלא יתמלאו. למה? למה!
היא דיברה במשך רוב הפגישה וזמננו עמד להסתיים.
"למה את מצפה ממני עכשיו?" שאלתי. "לכלום", ענתה. עצם זה שיכולתי להוציא והרגשתי שאת איתי, זה מה שהייתי צריכה בשלב הזה."
"מה תרצי שיהיה בפגישה הבאה?
"אני רוצה שתעזרי לי להבין עם מי אני חיה. אני מבולבלת ומיואשת ממנו. את חושבת שיש סיכוי שיהיה לנו אי פעם טוב ביחד?"
"שירה, נישואין זו מתנת ה', לחיות חיי אהבה ולבנות משפחה שמחה ביחד. הכמיהה שלך לאהבה, היא בסיסית והכרחית , בדיוק כמו חמצן לנשימה. אנחנו מתחילים מסע, בתקווה להגיע אל היעד הנכסף. הלוואי...".
היא קמה לצאת ואמרה: "תודה על ההקשבה והאמפטיה. הוקל לי. אחשוב אם להגיע אתו או בלעדיו בפגישה הבאה."


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: